את שחורת העיניים

שיערך המקורזל,צווארך הנטוי אל על,את שחורת העיניים,

עינייך בורקות כשוהם,שדייך כתאומים,זקורים הם לשמיים.

לא מתימן הגעת לכאן,נאמנה  לאמרה, אני בת מלכת שבא,

צועדת ברחוב תמיד בראש מורם,לא מוותרת על הגאווה.

את שחורת העיניים,שחורת תלתלים,את שחומת העור,

מהלכת כאיילה,מדלגת ברחובות,כמו אותה ציפור דרור.

מאתיופיה דרך סודן,השתזפת באור השמש,עד שהגעת לכאן,

מבטך נדלק באורות אהבה,לארץ שחשבת קדושה  כמשכן.

עמדי  מלכת,את שחורת עיניים,הגעת סוף סוף לנחלה,

אל תעצרי את שאיפות ליבך,להגיע גם לאותה מנוחה.

עוד רחוקה היא הדרך,להתנתקות מאותה תחושה קשה,

של אי שוויון,של ניצול,של תחושת אפליה,בזאת האומה.

את שחורת העיניים,את עם הצחוק המצייץ,עם התמימות,

יש אנשים טובים כאן,הם יוסיפו לך כבוד לא תאבדי זהות.

הם היו כבר בשביל זה התלול,כדי להיקלט בזאת החברה,

אל תחששי,תבקשי עזרה,תבקשי עצה,בכל שעה ושעה.

המשיכי שחורת עיניים,תאמיני הדרך שלך עוד ארוכה,

לעולם אל תאמרי,אין לך חלק פה,גם לא יהיה לי נחלה.

כור ההיתוך פועל בשקט,עם כל המציאות בזאת החברה,

העירוב יתרחש כמו בזמני,שכחנו בסוף שהייתה התחלה.

את שחורת העיניים,שכעסת מאוד מול הביטוח לאומי,

אמי ז"ל לא הייתה שחורה,היא בכתה בשבילך ובשבילי.

משפט אחד חשוב היה לה,טוב הוא לך תאמיני גם לי,

תלמד בני ,תלמד ,תלמד,תכבה בעולם את הבערות למעני.