יצא לי פעם לשמוע איזה ירא שמים מספר,כשהאדם יושן נשמתו נלקחת למשמרת,ומוחזרת
לבעליה בבוקר,איך לא שאלתי באותו מעמד למה לא לוקחים את נחירותיו של אדם באותה
לקיחה ? ניחא,מעשה שהיה כך היה :
ערב אחד מתאספים החברה,כמה זוגות, אצלי בחצר למנגל,אתם יודעים, על
האש,סטייקים,שיפודים,בלה בלה בלה,וכטוב ליבנו בבירה,מלהגים על דא ועל הה ,יותר
בעצם על הה ,והה נושא המדובר כמה זולים הדילים לטורקיה והמחירים שם והקזינו
והאוכל,וכמו שכולם נדלקו כך גם החלו לסגת ,זה החל משדולת הנשים,אחת מטפלת
בתינוק ,אחרת מטפלת בקשיש שהוא כמו תינוק, ועוד אחת סתם לא בא לה,וכך נותרנו
בגרעין הקשה ,האמיתי,משה,איציק,ואנוכי עבדכם, משה היה זה שאירגן את הדיל,איציק
בחר להצטייד בחוברות בנושא,ואנוכי מיהרתי לקנות שיחון טורקי, שכן כולם יודעים
שמוטי הרי ידען שפות דובר גם טורקית, למעשה זכרתי רק את הקללות שאבי ז"ל פלט
בעת שהפליא בי מכות,שהגיעו לי מן הסתם.
הגיע הרגע הגדול,ונפרדים מהאשה,רעיה,אהובה,איך שתרצו שמשביעה לא לבזבז על מה
שבבית ניתן חינם,והסלוט-משין יהיו מתכתיות,ולא חומר בשרי. הדיל אמור להיות שני
לילות ושלושה ימים, מלון שרתון מודרני ,מפואר,וקומת קזינו קורצת ומזמינה, ואכן
שם בילינו את כל היום כמעט,ניזונים מכמות כריכים שהוגשו ללא הרף,חינם, ומפעם
לפעם,שלשלנו כמה מטבעות,עד שנגמר התקציב,ואז הלכנו לראות איך הגדולים משחקים,
סמוך לחצות משה פוער פיו בפיהוק אדיר ומודיע שהוא פורש,מחרה מחזיק אחריו גם
איציק,אצלי החל מנקר החשש הגדול,הפעם האחרונה שישנתי עם גברים בחדר נגמר בכי רע
,במילואים,שהתחלתי להשליך נעלים לכל מקור שנשמע חשוד,והגיע עד לקטטה המונית.
עליתי בלב כבד,ואכן אשר יגורתי בא לי,עוד בפרוזדור הגיעו רמזים,ושנכנסתי ,קבלת
פנים מלכותית של כלי נשיפה נחרניים, נסיתי להזיז,לנענע,לסתום נחיר,גם לזה וגם
להוא,כלום.לבסוף ניסיתי לסתום את האזניים ,הדבר החידי, שמצאתי אפשרי,היו זוג
גרביים ,הצצה בראי מגלה כלבון קןקר-ספניאל כמו של השכנים, מיוסר ועצבני ,התכסיתי בכרית
,מעל
,מתחת,בתוך,כלום.לבסוף לאחר התיעצות עם עצמי,קמתי התלבשתי וירדתי ללובי, הקזינו
כבר נסגר,גם הבאר,נו מי כבר יהיה פתוח בארבע לפנות בוקר? הפקיד קבלה חייך אלי
חיוך מנומנם,התקרבתי אליו שאני מציץ בהחבא בשיחון,ופונה אליו במשפטי נימוס
בטורקית,הלה הביט בי בחמלה וענה לי בעברית כמעט ללא מבטא : למה לא תלך לישון
חבוב ?
יצאתי מהמלון,ותחלתי לשוטט ברחובות אנטליה,ברקע הדהד קולו של המואזין,ולאט החלו
החיים להתעורר,חזרתי למלון החברים היו כבר בחדר האכול רעננים,נינוחים,כמו אחרי שינה
בריאה,לא אמרו מילה על ליל אמש כאילו לא נפל דבר,גם אני שתקתי,למה לקלקל אוירה.
את היום בילנו בשוטטות,וקניה של שטויות,שאני מפהק ללא הרף,
חזרנו,ואיך לא? לקזינו,לא היתה לי כוונה להשתהות הרבה,כדי להקדים את החברים,בהשתלטות
על החדר,אני לא מספיק לשלשל שני מטבעות,ולפתע אורות המשיו-סלוט מהבהבים,והיא בזעזוע
ללא הפסק פולטת מאות מטבעות,הפרס הגדול,משהו כמו מאתיים דולר,ואם לקחת בחשבון שכל
הדיל עלה בקושי מאה וחמישים ,הרי שמדובר בזכיה של ממש,ופה אני עושה שגיאה של מהמר
מתחיל, נכנס לטרנס ,ושקערה ענקית בידי אני עובר בין המכונות ומנסה לשחזר את הבלתי
אפשרי,פעם נוספת,בלי לשים לב הערימה מצטמקת במהירות,גרוע מזה הצצה בשעון,כבר אחרי
חצות,ואין זכר לא למשה ולא לאיציק,בצעד כבד אני עולה לחדר,ושוב,לא יאמן,אותה מקהלה
ואותה תזמורת,
אני מביט ביאוש סביבי,לראות אם יש עוד פתרון שלא ניסיתי אמש,ופתאום אני מבחין שיש לנו
מרפסת !
לא לחזית אמנם אלא לחצר פנימית שאליה פונים כל החדרים הפנימים של המלון שהוא בצורת
ם אני מודד ומגלה שגודלה של המרפסת בדיוק כגודלה של המיטה,ולאחר קצת אקרובטיקה
המיטה והמזרון ממלאים את המרפסת הדלת נסגרת מאחורי הנחירות כמעט ולא נשמעות,ואני
בהרגשה נפלאה ,עם אויר צח,מתמוגג,ומתענג,וחיש קל נופלת עלי תרדמה.
,למחרת בבוקר,בעוברנו בין השולחנות של חדר האוכל,אנו קולטים שיחה בעברית, באנגלית,
בגרמנית,בטורקית,ובכל שפה על הפלנטה,המשותף לכל השפות היה סיפור היום,מי זה החמור
שנחר כל הלילה בחצר הפנימית של המלון בדציבלים איומים, והטריד את שלוותו של המלון
על יושניו,ואילץ את כולם להגיף בזעם את המרפסות.
חג שמח
