חידלון בארון / יעל כרמי גבאי

חידלון בארון / © יעל כרמי גבאי

תמיד זה קורה לה

מחליטה לסדר ת'ארונות.

זה לא בין העונות,

זה רק כדי לראות -

איזה בגד קטן,

וכיצד חולל בה פלאות,

הזמן...

ומול המראה

שואלת עצמה

למה, לעזאזל,

כמו כל הנשים , כמעט...

יש לה ארון מלא בגדים

ו.. אין לה אפילו... בגד אחד...

תמיד זה קורה לה ,

לוקחת שקית גדולה:

- את הבגד הזה אתן לשכנה.

- הגופייה הזו, אשים בארון של הבעל,

היא גברית, מי צריך?

- והגרביים הלבנות, יעברו לבנים,

בשביל כדורגל , להם זה מתאים..

וככה שעתים שלמות

מחלקת לכל העולם

את כל האוצרות...

הזמן מזדחל בעצלתיים

חולפות להן עוד שעתיים.

על המיטה מתקבצים ובאים הררים

של בגדים ואביזרים.

כל מה שהיא מקפלת,

נכנס לארון באי חשק

והחוצה שוב מתגלגל.

לבד, אף אחד לא דוחף...

והיא תוהה, מבולבלת,

דלת הארון אינה נסגרת.

איך ריבונו של עולם,

היה שם מקום,

לפני ה'סדר החדש במזרח התיכון'...

למחרת,

כל אחד מגלה את האוצרות,

שעברו בירושה.

איזו בושה...

ןכשהיא פותחת את הארון...

הפתעה...

כל אוצרות החמדה...

שבו לארון...

וחסל סדר במזרח התיכון...

שוב מבינה , בדרך הקשה,

ש...אין ברירה...

ואז, בלי להתעצל..

היא שוב, לוקחת שקית גדולה...

ושוב מעמיסה...

אז מה הפלא, שבסוף שבוע

היא יוצאת להתאוורר בעיר,

וקונה שם כמה בגדים..

בשלל צבעים

ומוסיפה כמה אביזרים

נו, אין מה ללבוש בארון

אחרי הסדר האחרון...