שירים

סלחו לי גם אני הייתי אתכם

את פני קבלו,עשרות זוגות נעליים,כמו הכניסה למסגד,
חיבוק גדול של חנה שלנו,מיד חשתי שאני לא לבד.
היינו יחד המון כותבים,היתה חסרה החמימות באתר,
משהיא אומרת :אני לא מכירה אף אחד, זה מוזר.
 
חבשתי כובע עטור נוצות,מדרכו של שמן רועה רוחני,
אולי הזדקנתי,אולי המקום יצר אוירה, שזה לא אני.
קשה היה להקשיב,הרמקולים המערכת,לא היוצרים,
הצלחתי לשמוע קטעי משפטים,פה ושם כמה מילים.
 
אני מבקש סליחה, בשעה אחד עשרה הלכתי לביתי,
ביציאה הבנתי :הבנין מלא בתמונות כל כך זרות לי.
כל האלילים ההודים,עבודה זרה לנו, לכל אשר חונכתי,
הסמלים "התמימים" הצילומים שלא הרשימו אותי.
 
מיד נעלתי את נעלי ,המקום כלל לא קדוש הוא,
שוב מבקש סליחה ,אין כוונתי לפגוע במישהוא.
הבנות שלי רמזו לי, אבא תפקח את העיניים תראה!!!
כל התמונות האלה,איך זה ישפיע ,על אדם תועה.
 
הספר של חנה,האמא שאיננה הסבתא  שנשארה,
ראוי למקום השקה קסום יותר,אפילו בקיבוץ שהיה.
שוב סליחה מגלי ,מכל מי שארגן, על המקום לא אפרגן,
בשמחת העשייה,העיקר הכוונה,גם שאת מילותי קשה לנגן.

תגובות