סיפורים

גברת גלריה - המשך..

החיוך שלה, שערה המקסים, המבט, ושוב החיוך,
כמו דלק שהגיע באוקטן אימים, הצית אצלי את עולם האפורים,
כבחשמל, חדרה בערמומיות למאגר עולמי
ואני נתתי בלי סוף. רק לתת. רק לה.
גם כשידעתי שהנתינה היא חד כוונית.
 
רומן משונה, סודי, אינטנסיבי, סמס, מותר,אסור,
במהירויות שלא הכרתי.
אומרת: חמודי פה חמודי שם..
חברה לא תאמינו! קיבלתי "פרארי" בלונדה, יפיפיה, אבל ללא הוראות תפעול,
איזה פחד, על איזה מתגים לוחצים פה ??
או מה יגרום למה?
 ולכן בחוסר ברירה, רב הזמן הייתי  - אני.!
 
החלו החריקות.
לו היו לי  רק "הוראות הפעלה"!!
 
זהו! אחרי נהיגה מתמשכת של ככה וככה, נגמר לגברת חיוך!
התכנים שעברו בצינורית כבר לא עשו לה את זה.
הגענו למישורי ארץ ה"סתם".
הפרארי שועטת. אני כבובה המטלטל במושב האחורי.
אני מנוטרל. כבר לא שולט בדבר. רק רוצה לנסוע עוד קצת בפרארי.
גב' חיוך כבר אינה רואה אותי ממטר...
 
זה נקטע באכזריות. פתאם זה הכי כואב בעולם.
במברק קצר: "די נגמר".
 
רבותי לגב' חיוך אין זמן.
זקוקה לנהג אחר. ריגושים חדשים בסיבובים.
 
שיט!  זה קשה. מי בכלל רוצה להיות גבר?
 
נשארתי עם קלסרים של זכרונות, תכתובת ותמונות..
מה לעזאזל עושים עם כל זה ?   יש קונים?
אומרים שאני נותן בלי סוף...

תגובות