סיפורים

נושאת זכרונך


אני פוסעת בשבילים מוכרים ולצידי אנשים חפויי ראש, בוכים, מקוננים, אבלים, ורק אני פוסעת בראש מורם.. מצפה לפגוש בך.
עם כל פסיעה נשימתי נעתקת וליבי הולם בחוזקה, גופי מזיע והתחושה היא עצומה. אני מדמה את עצמי ככלה אשר נבראה רק למענך בעודי צועדת לעבר החופה - לעברך.
אך כל אשר נשקף מבעד עייני, אינה אלא רק מצבתך הדוממת. תעתועי הגורל. הכאב החד משסע באחת את גופי ואני נאלמת דום. נדמה כאילו העולם פסק מלהתקיים, מלפעול, מלהאמין... ואני עומדת למולך, כולי כואבת, דואבת, נחמצת. הזיכרונות מציפים גועים בי והמציאות מתעוותת. ההכרה האיומה אשר אותה אני מכחישה כל פעם מחדש ניצבת שם מולי וזועקת - אתה אינך!
אני שונאת אותך על שהותרת אותי נטולה ללא אהבתך, ועם זאת אני כל כך אוהבת אותך, אוהבת עד בלי כץ, עד בלי די.
היית תמצית הקיום שלי, החיוך שעל שפתיי, היית האביב שבליבי, האושר שנשקף מעיניי, התקווה אשר חיזקה אותי בעיתות צרה ומשבר, הנעורים הנפלאים, היית עבורי דפיקות לב מואצות וסומק בלחיים, היית בשבילי שברי מילים מבויישות ותשוקה בלתי נדלית שלא יודעת שובע... היית כל כך הרבה עבורי ואילו כעת אתה באחת אינך.
אהוב יקר ,למרות חסרונך אשר נכפה עלי לפני תקופה כה ארוכה, אתה עדיין חי ונושם בתוכי כאילו היה זה אך אתמול. אתה מתהלך על פני, מביט בי בכמיהה ובעצב נעלם. ואני ממשיכה לחפש אותך, לתור אחרייך בכל מקום בנבכי ראשי, מנסה להיתפס בבדלי זכרון עמומים, מנסה לשרוד ורוצה להאמין, להאמין שניפגש בקרוב.

תגובות