׳׳™׳ ׳×׳™׳¡׳׳¨ .doc
אינתיסאר , אני חושב עליה ........
הריח של עורה פוגש אותי בחדות קרירה . צונן ונקי , שמפו תינוקות ואורנים . היא שותקת , חסרת קול ואני מתרכז במגע , בריח .
בחושך אני חוזר או אולי מתקדם לחושים הכי בסיסיים שלי . אני טועם בכריות אצבעותיי ונוגע דרך שערותי . "העור שלך רך כל כך" , ספוג שמן הזיית הסורי שכל סוף שבוע היא מלטפת בו את קדמת חזה וצווארה . תמצית עדינה של חום בשבילי . היא גונחת בעדינות .
הריח מתקדם לוקח לי את הנחיריים ואז בורח .אני מתעקש אבל אין לי מקום בידיים למשוך אותו חזרה . "השובק" שלי קטן מדי. אני חוזר לעצמי אל ההווה . מנסה עוד פעם לחוש אותה אבל הזיכרון לא חוזר לי . משנה תנוחה עוד פעם בתא הצפוף של הכלא . יש משהו מנחם בהרדמות של הרגל , תחושת הנמלים החמימות שזוחלת אט ועוקצת אותי . מתגברת על הקור . מרחוק אני שומע את השומרים מתווכחים עוד פעם איך טוב יותר להכין תה צבאי.
ריח השתן חוזר אל התא הקטן שלי -שובק קראו לו בארגון ולא ידעתי שזה יהיה ככה .
חייבים לעבור את זה .
והזיכרון עולה לי שוב פעם . נאזם לימד אותי שאם אי אפשר לברוח ברגליים אפשר לברוח בראש עם החלומות . אצלנו בכפר היו אומרים "בן אדם לא מגיע לשום מקום , הוא מביא איתו לכל מקום את כל העולם שלו"
הזמן נמס לו לאט לאט - מבחוץ רואים רחוב של עיירה קטנה , ברקע יש הרים רחוקים . שומעים לפעמים רעשים של ילדים שמשחקים מרחוב .
התא קטן וחשוך , חלונות זכוכית כפולים - שלא ישמעו את הצריחות .
בתא אני נמצא פעמיים ביום לשיחה עם "קפטן דאוד" . הוא מטופח מדיף ריח של אפטר שייב יוקרתי , שולף לי סיגריות קרטייה .
מהחקירה אני חוזר אל החדר בוילה . מותר לי להסתובב בפנים אבל אסור לצאת אל החצר . הכל כל כך נורמלי שזה משגע , מהרחוב שבחוץ אי אפשר לראות שום סימן למה שקורה פה . חלונות הזכוכית שמבודדים בקפדנות עבה . מנעולים אסתטיים על כל חלון , מבפנים .
גדר עץ עם קיסוסים מטפסים עליה , בצידה שפונה לחצר, חוטים עדינים ושקופים שמחוברים באופן שקשה לטעות בו, לחוטי חשמל מאיימים ומוסווים.
הישראלים עדינים מאוד. אני שונא את אלה עם האפטרשייבים. אלה שמרביצים לא מסוכנים ממש, מהנסיון הכאב בגוף עובר מהר . אבל אלה שלא מלכלכים את הידיים מביאים אותך למקומות הכי רעים .
בחדר אני שוכב על הגב ,כואב .
אני מרגיש מנהרה בתוכי , חרוט שמתקפל לעצמו . בתוך בטני יש גביע , קונוס שקדקודו הרחב מופנה כלפי מעלה ותחתיתו הצרה ללא גבול , למטה . והרגשות ותחושותיי זולגות לאט לאט כמו טיפות דבש מרירות על הדפנות מטה מטה .
חולם על בית ספר ישן שאני שוכב על רצפת המסדרון שלו , בית הספר מתחיל לנטות הצידה ולמטה , אני מחליק לאורך הרצפה , חושש לצעוק לעזרה לאנשים שרואה מדי פעם בכיתות , לא רוצה שיראו אותי מחליק . ההחלקה לא נגמרת .
הכל מצטמצם לי , יש חדרים בתוכי שאיני רוצה לפתוח כרגע את הדלת להם , הכל יתמוטט עלי .
אין לי צריחות ובכיות , מותרות של כאלו שיכולים... . מנסה לחשוב אפילו על גיוס כוח לזה , ואין לי , שומט את זה הצידה כמו נוף סתמי שמרגע שחלפת לידו במכונית מפסיק להתקיים בתודעתך .
הקפטן גבוה ורחב , לא נראה כמו חוקר אלים אבל הוא כן מוצק .
הוא מספר לי בדיחות ומציע לי סיגריות , אולי במקום אחר היינו יושבים ושותים קפה . אבל הגב שלי בוער ואני נזכר בזה שישבתי על הכסא שבע שעות רצוף כשאני שכוב על הצד , במקום לשבת בתנוחה נורמלית . הצלעות שלי צורחות .
אני מחזיר לו בבדיחה ,
"אל קהרבה אג'ת ג'חרי , אבל מה ג'את בילאדי " המודיעין הסורי תפס אחד ,שגר בכפר פרימיטיבי . שחשבו שהסית נגד אסד , הם העבירו אותו לדאמור ושם חקרו אותו בתא . הוא לא סיפר שום דבר . יום אחד הביאו לו לתא אלקטרודות חשמליות והחוקרים חיברו לו אותם לתחת . אחרי האיומים החוקרים הפעילו את החשמל . "וולא" , הכפרי התחיל לצחוק . החוקרים שהתעצבנו שאלו אותו , למה אתה צוחק ? לא כואב לך ?
וולא, מה אני יגיד לכם ,ענה להם הכפרי , בכפר שלנו אין חשמל , אני צוחק כי החשמל הגיע לי לתחת לפני שהגיע לכפר שלי .
הקפטן צוחק בשקט וזז לפינה .
אם הוא לא היה בצד שלהם , היה אפשר לבלות אתו זמנים יפים בצהריי שישי .
*********************************
עירית מחכה לטלפון ממני , שיט , הכניסו לי את המשימה הזו בדיוק בסוף מועדי א של הבחינות . אני מנגב את הזיעה . הטיפוס הזה עושה לי חיים קשים . מכוון שוב פעם את המזגן ,לא כדאי שיראה זעה ,הם מפרשים את זה כמתח של החוקר , מיקי בקורס דיבר על כל הסימנים הקטנים שהחשודים קוראים , הוא קרא לזה החוש החייתי של דובים במלכודת , כשחיה במצוקה הכוחות שלה מוכפלים וחוש הריח שלה מגיע למקומות שאי אפשר לדמיין .
שולף סיגריה מקופסת הקרטייה שעומדת להגמר .
זו שיגרה קלאסית , מה אני עושה עם קוהלר , בלוילר כל מיני סימנים ונרטיבים . המרצה בקורס המבוא , ביקש שהעבודות ייתנו דגש על חוויות אישיות . אין לי אפשרות לספר לו לו חוויות אישיות שמותר לי לספר .
יש לי יערות של סודות .
אני סוחב איתי שקים של צל .פוחד שאם אפתח את השקים כל הצל יתפזר ויבלע את המסכות שלי איתו .
אצלנו זה עובד כמו במסעדה יפנית . החברה מהמטבח -ה"ירוקים" מביאים אותם , החברה מהשטח "מבשלים" אותם עד שהם מאבדים תחושת זמן ועצמיות . ואז הם מגיעים אלינו . כאן באווירה של מיזוג , עציצים ונורמאליות בוילה - הם מריחים את החופש קרוב .אנחנו הדלפק הקדמי של המסעדה . כאן הגנרלים עושים את הביקורים שלהם . הגנרלים מרגישים הרבה יותר טוב כשמכניסים אותם לתוך בלייזרים עמומי שמשות , מבקשים מהם לבוא באזרחית ובמקום לשלוח אותם לאיזה מתקן מרוחק , הם מובלים לבית שמור במרכז הארץ .
זה מדליק להם את הדמיון . איך זה שכל זה היה מתחת לעיניים שלהם והם לא שמו לב .
בכלל אני מגחך לעצמי , סדר להם פגישה עם מלצר דרג ג' שמקסימום יודע על המיקום של מחנה דרג ז' בארץ אויב "חמה " והם חוטפים מזה אורגזמה .כל פעם לפני תיק קשה ,כשצריך תקציבים או אישורי פעולה .
רצוי לסדר להם גם נסיעה כזו לאירופה , ולתת להם זקן מלאכותי ומשקפיים , הם מתים על התחפושות שלנו . יש להם מה לספר לפילגשים כשהם יחזרו .
חושב שהמרצה באוניברסיטה היה מתהפך אם היה יודע כמה שימושים אפשר לעשות עם הקורסים שלו כאן .
********************************
הם יושבים בחדר , הוא שולף סיגריה נוספת ומציע לו , אין לו שם , רק "הקפטן" הוא פונה אליו , הנחקר לא נפתח בשום דרך אחרת .
שנינו קצינים למרות שאינך רואה מדים עליי, הוא מנסה בקול סמכותי ורך .
אתה לא נחקר רגיל ובתור שכזה אני מכבד אותך , אתה תכבד אותי .
זה עובד . זיק של הערכה קלה בעיניים של הערבי . כמו צדפה קשוחה שברגע שמצאתה את המקום המתאים , היא נפתחת עם כל התוך הרך .
זה מדליק את הישראלי, רואים הנאה מוסווה על פניו , פשוט צריך את הנרטיב המתאים, מי אמר שקורסי מבוא בפסיכולוגיה הם פארשים .....
הוא היה צריך ליטוף על האגו . קצת חמאה , טיגון קל והשרימפס מתפצח . הנחקר הזה הוא יותר מסתם פלח שהתנדב לארגון. ............תרגיע הוא אומר לעצמו בשקט ...יש עוד הרבה עבודה ...
אופיר נחום 2007
