רה טריט/ עירית

כאילו מישהו ניגב את האבק

שנח לו על תמונת העולם בסלון חיי

ועיניי נצבעו בחדוות פריסת הסגול

שפעם הריח מרווה

ופעם רוזמרין

ופעם מילא את פי לבנדר.

ועל הירוק עוד לא סיפרתי לך

וגם על זווית השיבולת המדייקת את עצמה

וכל עלה נע ברעידות מיתר דקות...

אבל זו רק דוגמא,

כמו קצה תחרה רקומה ביד

בתשומת לב

ואם תרצה תוכל למשש בקצות אצבעותיך

או להעביר יד מרפרפת על שפתיי.

להלן תגובתי לשיר:

נהניתי כבר בקריאה ראשונה. שיר מדהים בכל קנה מידה.

כבר בשורות הראשונות נכחתי במשהו שונה:

"כאילו מישהו ניגב את האבק

שנח לו על תמונת העולם בסלון חיי"

פתיחה מצויינת לשיר. הסרת אבק דמיוני מעל תמונה דמיונית

בסלון חיי הכותבת, פתיחה המכינה אותנו היטב לקראת הבית

הבא, כמו נפקחו העיניים, התרחבו הנחיריים, עם הסרת האבק. 

הבית השני, קונצרט של ריחות וצבעים, מלאי רוך וחדווה,

מהוקצעים ביד אמן, תוך התבוננות מדוייקת בפרטי פרטים.

וגם על זווית השיבולת המדייקת את עצמה

וכל עלה נע ברעידות מיתר דקות...

הבית הבא מלמדנו על נגיעה מורכבת וממוקדת.

כמו קצה תחרה רקומה ביד

בתשומת לב

ולבסוף, לאחר תיאורי טבע, צבעים וריחות ומעשה מירקם,

השפתיים הן שתענקנה את ההבנה, הידע המלא, שם נמצא הכל.

נגיעה פיזית, השפתיים, נקודת חיבור אינטימית בין אדם לאדם.

ואם תרצה תוכל למשש בקצות אצבעותיך

או להעביר יד מרפרפת על שפתיי.

משובח !!!

תודה,

יוּד