כוכבים

במחשבה שנייה אנו מגלים,

כי אנו נמשכים אליהם כמו הכוכבים.

בכוחות מיוחדים שאין אנו מבינים,

האם בהם אנו שולטים או שמא הם, אותנו מכוונים.

לפרקים, במרחק, מנצנצים,

באפלה מוחלטת, כן, בוהקים,

זוהרים באור מיוחד,

שלא לכל אחד כוון,

אלא רק לנו, יועד.

עת מכולם נמלטים,

בתקווה אל על, מבט נושאים,

לא מבול של מטאורים אותנו שוטף,

אלא רק הוא, הכוכב הבודד.

לא במרכז הדובה,

מקום אחר, קיבל מיוצר הבריאה,

קריה אפלה, בין הרבה אחרים, 

בה יוכל להסתתר,

גם כשלא יהיה לו רע.

כך עוברות להן שנים,

זמן הוא עניין של כוכבים,  

מעולם לא התחיל ולעולם לא נגמר,

שם רחוק בארצם היפה,

גודל היא רק עוד מילה.

לפעמים תוהים,

כיצד בין כל כך הרבה כוכבים,

דווקא הוא, לנו הכוכב.

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©

©All  rights reserved to Ron Avital