השקרן הקטן

על גבי מסך המחשב עדיין זעקה השאלה, למה?

נפגשנו במקרה, כלומר נפגשנו וירטואלית במקרה. אני חיפשתי משהי אחרת, היא חיפשה משהו לדבר איתו ולהעביר איתו את הזמן. דיברנו במשך ארבע שעות, שחלפו להן במהירות מסחררת. לגמתי כול מילה אשר כתבה, והיא צחקה מכול הבדיחה מטופשת שלי, או לפחות כך טענה. הרגשתי חיבור מההתחלה. היא כבשה אותי במילותיה, קשה להסביר במילים מה קרה לי באותו רגע, אבל הרגשתי מוזר, שונה. בדרך כלל אני לא ממש מתלהב משיחות, במיוחד עם בנות. מעולם לא הצלחתי למצוא את עמק השווה, ליצור דו שיח מעניין לאורך זמן, מתישהו תמיד מופיעה השתיקה המביכה, ואני מדליק סיגריה רק כדי להעביר אותה בתעסוקה. איתה זה לא קרה, ממש לא. דיברנו במשך שעות ואני רק רציתי לדעת עוד ועוד, שתמשיך לספר על עצמה, שתספר עוד סיפור על המשפחה, שתצחיק אותי פעם נוספת. אבל הכול נעצר בשאלה, למה?

"למה שיקרת?", היא שאלה אותי, ויכולתי להרגיש את הכאב נוטף מבין המילים, "למה?". למה באמת אנחנו משקרים, האם לכולם יש את הצורך הזה לסלף את האמת, אפילו במעט, אפילו בנושא שאינו חשוב, אפילו בשטות כזאת שיכולה להרוס את הכול. כי שקר תמיד יישאר שקר. לא משנה אם הוא גדול או קטן, לבן או בורדו, בסופו של דבר חשוב מה הצד השני מרגיש, ובשבילו זה אותו הדבר, ש-ק-ר.

השקר שלי היה טיפשי במיוחד, משהו שלקחתי איתי מהילדות, הגיון של ילד. אבל מה שכאב באמת הוא שסיפרתי אותו בהתחלה. ומה שגרוע מכול הוא שאמרתי אותו מבלי לשים לב, וזהו סוג השקרים הנורא מכול, שקרים שנפלטים החוצה אוטומטית. אני מניח שהם שוכנים שם בנבכי המוח מחכים, מצפים לרגע שבו נרגיש חולשה ואז הם פורצים החוצה. אפשר לבטל אותם אם שוללים אותם מייד, אבל אם ממתינים מעבר לכמה שניות, הסיפור נגמר. השקר נקלט במוח, השקר הופך לאמת שלך, השקר הפך למנצח. אנחנו שומרים, סליחה אין טעם להכליל, אני שומר במוחי מספר רב של אכזבות מהחיים אכזבות אלו הופכים לשקרים בפוטנציה. כולם מאוכזבים ממשהו, אין אדם מושלם, אין אדם השלם עם עצמו לגמרי, זה לא אנושי, אנחנו לא מתוכנתים כך. השקרים נועדו לתת הרגשה טובה יותר, עם השקרים אתה יכול להגיע למקומות שלא הצלחת, להישגים שלא תגיע, לחלומות שלא תגשים. הם כמו סם ממכר ברגע שהשתמשת באחד, אתה לא יכול להפסיק, לפתע אתה מוצא את עצמך משתמש בשקרים כבדים, והתחלת רק בשקר קטן אחד ולא מזיק.

הדבר היחידי שנותר לעשות הוא להודות בשקר כמה שיותר מהר, למזער נזקים. אני לא אבקש סליחה על כך. כי סליחה נועדה לתת לאדם הרגשה יותר טובה, לגרום לו לשכוח מן המעשה ולהמשיך קדימה ביתר קלות. בשקרים זה לא עובד, עם שקרים צריך להתמודד חזיתית. הודעה על השקר היא הדבר היחיד שניתן לעשות, לאחר מכן זו רק שאלה של בחירה. ממשיכים או לא, עוברים או נשברים, אין מעברי ביניים, אין גוונים, כן או לא, שחור או לבן.

לא ידעתי מה לומר לה, לא ידעתי להסביר לה למה שיקרתי, התחלתי לרשום אלפי נסיבות לשקר, אלפי תירוצים, אך השאלה נותרה מרוחה בגדול על מסך המחשב, למה?

האמת, לאחר כול מה שכתבתי, אני עדיין לא יודע למה.

מוקדש לספיר