שמח שזו את ולא אחרת

"אני שמח שזו את ולא אחרת". אני  נמסה מהמשפט הקצר הזה, איך אלי מכוונות מילות אהבה כאלו, שאני אשת איש. שכבר  שנים האיש שלי לא לוחש לי משפט דומה, שאנו בתוך המיטה מחובקים וסתם מנסים עוד פעם להתחבר לזוגיות משונה, וזה רק בגלל  הסופה  המשתוללת בחוץ  וגשם יורד בקילוח עז לפרק זמן קצר כמו החיבוק הזה שלך. נעשית מרובע, לא מגלה  בי  עניין לא  רוצה  לדעת, לא  מסתקרן יותר במעשי. השביל צר ולא ישר, הוא עקלתון ואולי בעיקוליו הרבים לא תראה את שאני מרגישה?

ושם בעקול המסוכן הזה נכנסתי לרגע  לגנה של "עליסה מארץ הפלאות" עבורי הוא  שטוף אור.להוטה  אחרי משהו, כמו  מכורה  למעשה בראשית ודעתי  נתונה למשהו  שלא יודעת להסביר את טיבו,  שלוקח אותי למחוזות שלא הכרתי. ליבי נמס כמו ילדה משתוקקת לשוחח עם עלם החמודות השופע חכמה, להיות לו ידידה, חברה או סתם אחות גדולה לטוב ולרע, הלוואי  ויכולתי להיות שלו וללכת אחריו בכל החלטה. כל כך מרגישה את הלבד ורק בליבו חשה מוגנת . אני יודעת שבשבילי יתאמץ בכל כוחו , אפילו שלא הכול הולך לפי הכללים ואנחנו שנינו מגלים  את הצדדים האפלים. והוא עוד פעם אומר לי:

"ילדה מקסימה קצת שונה".

והמשיכה המטורפת הזאת מסנוורת אותי כשהוא מחבק אותי בחום, להגן עלי להרגיש הכי קרוב אלי. והוא אומר לי עוד פעם:

"אנא ממך, קבלי אותי כמו שאני, הישארי מדהימה ואל תשתני".

כאילו בחרתי עתיד חדש.

ואני בלילה מתעוררת בבהלה, שוב אותה תחושה באוויר, שוב ברד כבד יורד על ליבי מרסק את תוכי, משאיר טיפה של תמיהה, לאן נעלמה האהבה?

הריקנות חודרת אל עומק הנשמה, תוהה אם בכלל הייתי נאמנה. עוצרת נשימה, מביטה אל שמיים כחולים, מתחבאת מפחד מצללים ומצלילים לא נעימים, המציאות הזאת היא כמו תפילה לאלוהים, בתוך תוכי את האמת אני יודעת, אין יותר לאן לברוח, היצר הרע איננו עוד אורח, הופך לחלק מחיי, ואני מביטה למעלה בתחנונים שיפסיק את החלום הזה.

©כל הזכויות שמורות לחנה הילמן