La Biannale di Venezia

מרקו פולו קראו לו לשדה תעופה המשונה הזה.....
אתה מחכה שם כמה דקות ואז מגיעה סירה כזו שמשייטת איתך קרוב לשעה....
המשיט מפלס לו דרך במיומנות ומקלל באיטלקית עסיסית את כל מי שחוסם את דרכו......
מדי פעם אתה נתקל באיזו סירה שמוכרת את התוצרת החקלאית של האיזור
אבל בעיקר אתה רואה הרבה גשרים מעלייך...
בסוף המסלול הזה אתה מגיע לכיכר המפורסמת הזו
זו שבה אתה יושב באיזה קפה והיונים פשוט אוכלות מידייך(שלא כמו בשיר של פרינס שם הן סתם בוכות)
תמיד נעים להתרווח על כיסא הקש וללגום איזה אפריטיף לפני הארוחה..
אלא שהפעם באתי לפה במסגרת השליחות שהוטלה עליי על ידי עורך העיתון שלי
יש שם פסטיבל סרטים שמתקיים אחת לשנה ואני אמור להעביר את רשמיי משם
אוסף של אנשים מכל העולם ....כל אחד עם השטיקים הקטנים שלו...
היו שם זוגות כאלה שידעת שהם מאוהבים.....
פשוט ישבו בירכתיי הסירה חייכו חיוך אווילי לכל אחד שעבר מולם והמשיכו להתלטף
היו גם את אלה שראית שעם השנים הם מתאימים את עצמם לבנזוגם ועושים את עצמם מחייכים
והיו גם את הגברים האלה שהרשו לעצמם איזו מאהבת בעד תשלום כזה או אחר
לפעמים הרגשתי שהפסטיבל האמיתי מתרחש פה בחוץ ולא בכתלי אולמות הקולנוע
אני נשבע שהיו שם כמה נשים שהייתי מעניק להן בו במקום את פרס "אריה הזהב"
הייתה שם איזו אוסטרית שובבה שתמיד חייכה לעברי חיוך שקשה לטעות בו
היה לה מין מבט כזה בעיניים שכאילו ואומר:
"הולדן בעלי כבר קשיש אני רוצה להרגיש את הזין שלך בתוכי"
אבל בעצם אולי זה רק הדמיון שלי שרצה לשמוע את זה
בכל אופן באחד מהסיורים שלי בגלרייה שמתמחה בכלי זכוכית...כן אפילו אני התרשמתי מנפחי הזכוכית שם שמלהטטים ועושים ממש כשפים
רכשתי לי מאפרה כבדה מזכוכית מיוחדת שהצבעים שלה נשברים ממש לנגד השמש.....
ואז ידעתי שלא טעיתי
האוסטרית נתקלה בי כאילו במקרה ושאלה אותי אם כבר סעדתי את סעודת הצהריים
האמת שהייתי רעב למשהו קצת שונה מסתם ספאגטי
אבל למען הנימוס המתחייב אכן צעדנו לאיזו מסעדה מקומית
היא סיפרה לי מעט על חייה ועל כך שהיא נשואה לבמאי סרטים ידוע בהונגריה
היה בה מבט כזה טהור בעיניים שהיא דיברה עליו
כאילו ויש ביניהם משהו מיוחד
לאחר כמה כוסות יין השיחה קלחה לה לכיוון קצת אחר...
היא מסרה לי את מספר החדר במלון שהיא מתאכסנת בו והפצירה בי להגיע לשם בעוד כשעה......
טוב לפחות היה לי זמן לשרבב כמה מילים לפנקס הקוהינור שלי ...
סתם שירטטתי שם כמה תיאורים של אווירה מהמקום המדהים הזה...
בטח הקורא בעיתון יחשוב שכתבתי רק בשבילו וחשבתי רק עליו
האמת שבכלל ראשי היה עסוק רק בה....
בדרך למלון שלה לא יכולתי להימנע מלגימת אספרסו באחד מדוכני הקפה ...טוב האמת שגם גנבתי איזה ביס ממאפה שפשוט חרך את אפי
נכנסתי לחדר שלה שהיה מואר בחלקו.....
השלבים של תריסי העץ היו במצב כזה שהשמש חדרה דרכם ויצרה מעין שביל דק של אור רך....
אני זוכר את האור הזה שהייתי כילד שכוב במיטתי בבקר של שבת ....
בכל מקרה היא ביקשה שאשים מטפחת לעיניי.....
דווקא היא לא נראתה ביישנית במיוחד חשבתי עם עצמי
בכל מקרה עשיתי את רצונה
היא ליוותה אותי לקצה אחר של החדר הענק הזה....
יכולתי לחוש בריח העז של הפרחים הטריים שכנראה הציצו עלינו מהאגרטל
אבל זהו שבדיעבד התברר לי שהיה עוד מישהו שהציץ עלינו.....
שמעתי את בעלה שמדבר איתה בגרמנית וכאילו מנווט אותה....
הייתה לי תחושה של אכזבה
שנכנסתי לחדר רציתי להרגיש כמו איזה כוכב של סרט...
והבנזונה השתמש בי סתם בתור ניצב