טנגו

טנגו

על שביל האבנים האדומות שמשני צדדיו פרחו להן שושנים אדומות צעדה אישה בשנות החמישים לחייה בחליפה מחויטת בצבע תכלת שמים.

על רגליה המחוטבות להפליא נעלה נעלי עקב יוקרתיות ובידה החזיקה תיק מנהלים מעור.

נקישות נעלי עקביה טופפו בקצב על השביל השמש החלה לצאת וחיממה אותה עד

הגיעה לפתח אולם האירועים אותו ניהלה . צוות העובדים בירכוה בברכת בוקר טוב.

    בעודם טרודים בסידור השולחנות וניקיון האולם ישבה לשולחן הבר הדליקה סיגריה .

לוגמת באטיות מהקפה לקחו אותה מחשבותיה לחייה האחרים.

פניה המאופרות בקפידה הבליטו את יופייה והסתירו מעיני כל את מר ליבה וגעגועיה היו כים סוער.

המוסיקה ניווטה אותה מידי ערב בין שולחנות הסועדים והזוגות הרוקדים ופניה חייכו

חיוך חם.

צלצול הטלפון ניתק מחשבותיה ובקול נעים ענתה אולמי טנגו בוקר טוב.

צפירות האמבולנס נשמעו בפאתי הרחוב הפחיתי בצהרי יום קיצי וחם עוברים ושבים מן הסתם הפנו מבט והמשיכו בדרכם,

עלה אלונקה שהורדה מבנין דו קומתי שכבה בחורה בהריון  בשנות העשרים בשיער שטני חלק ארוך ועיניים תמימות . מפעם לפעם צירי הלידה כיווצו את פניה היפות בלי קול. רק קול הרופא ,שנתן הנחיות לצוות ודפיקות ליבו של העובר ממכשיר המוניטור נשמעו.

צוות בית החולים קיבל את פניה והוביל אותה לחדר הלידה ,לאחר זמן ה נשמע קול בכי.

 בנה בכורה

אחות בשם חנה שהייתה בגיל אמה הניחה בזרועותיה ילד יפיפה בשיער זהוב ועיניים כחולות כים בעודה מביטה ברך הנולד מלטפת אותו במבט הוציאה מתוך נרתיק קטיפה כחול מעוטר ברקמה בחוט זהב תליון מגן דוד ומסרה לאחות.

בלי להניע עפעף ביקשה לקרא לעובדת סוציאלית על מנת לסדר את הניירת הדרושה לאימוץ ליבה דאב וידע לא לסגת מהחלטתה מאותו בוקר שנודע על הריונה המתקדם  בו סיפרה לבני המשפחה שעליה לעבור לעיר אחרת על מנת לנהל את משרד החברה שבו עבדה.

 ביציאה מפתח בית החולים כשרק תיק יד עמה הולכת לדרך חדשה ומשאירה שביל סודות.....