נגוז כערפל

התקווה נושרת בגוון אדמדמם מעצים עירומים

אל תוך לובן בוהק תמים כילדות

שהוחתם ביאוש אדום מעורקי השנים

הכאב מטפטף כמו גשם מקפיא

ואילו השלג עוטף בקטפתיות עוד שכבה

של שיגעות עבר

דחוק עוד קצת אל תוך הגיהנום המקפיא

בלבבות הנשכחים

האבדון צורח מייל את כאב האבודים

חג כנשר המחכה לרטפו אין מנוס מהמציאות החבולה

ושבבי אור בודדים ניתזים סביב כהילת הגנה בוערת

הצללים מתאספים סביב וחודרים ללבות הזועמים

הוא ניזון מכאב

הוא ניזון מאימה

משנאה בוערת הוא שואב כוחו

על כנפי הגורל הוא יחפש את הטועים

לחישות צורמות מדפיאות דם בעורקים

אין טוהר ואין שלמות

הכול נגוז בערפל.

המוזה קמה לתחייה מהכאב.