אתה ראשון

צביקה יקר,
שיר קצר, חד ונוקב, שמצליח בכמה שורות להפוך אמירה כמעט משעשעת – ״אתה ראשון, יא קוזי״ – למפגש כואב עם מציאות המלחמה והמוות.

המעבר בין הציפייה לגיבור־חייל לבין ״הלך לישון ולא לקרב״ מטלטל במיוחד. ובעיניי, השורה ״אפילו כשהם ישנים הם קדושים״ היא לב השיר, אירונית, כואבת ובלתי נשכחת.

שיר שמותיר אחריו חיוך מריר, ובעיקר הרבה חומר למחשבה. חזק מאוד.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק