גשם

אריק, אתה חייב להבין שהקורא, לרוב,  הוא יצור איטי, אטום, קשה ראייה, קשה הבנה, קשה שמיעה וקושיות שכאלו הן מטלה גדולה.

עצומה.

מילים מפזזות שמחה. לא כל אחד רואה את המחול המלבב הזה של המטר. אני כל כך אוהבת גשם ויוצאת החוצה ללא מטריה לספוג את המים.

לרגעים נוכח בשיר משהו עוקצני מעט, שאינו רק שמחה וגיל. המים הדוקרניים. העיניים המאופרות באור ושמחה, שמובילות גם אל האפרוריות של השמים (הגורמת ללא מעט אנשים לדכדוך קל). ובעיקר התהייה בסיום: "מה יש בשמיים?" 

האם יש אלוהים? 

"נים נים נים צוחק". זה הוא ממעל, אולי צוחק גם עלינו. 

נספג עמוק בנשמה ...

תמצית החיים.

גשם ... חגם הגדול של החקלאים ...

תודה אריק.

אריק יקר,
שיר קצר, רענן ומלא תחושה. אהבתי במיוחד את הדרך שבה הגשם אצלך אינו רק מים, אלא כמעט יצור חי : רוקד, צועק, רוחץ ומעורר את החושים. יש בשיר שילוב יפה בין ריח, מראה, תנועה ושמחה, והסיום – „ריקוד החיים” – סוגר אותו באופטימיות ובתחושת התחדשות. שיר קטן שמכניס הרבה אוויר וגשם לנשמה. 

לילה טוב

שמוליק