לִרְקֹד עִם אוֹתִיּוֹת

לִרְקֹד עִם אוֹתִיּוֹת
 

בִּמְקוֹם לָרוּץ וְלִרְקֹד עִם כּוֹכָבִים,

אֲנִי רוֹקֶדֶת עִם אוֹתִיּוֹת וּמִלִּים.

מוֹצְאָה בְּתוֹכָן עוֹלָמוֹת נֶחְבָּאִים,

סוֹדוֹת עֲמֻקִּים וּצְלִילִים מְפַכִּים.

רוֹאָה בְּכָל נִיד אֶת הַמַּשְׁמָע וְהָאוֹת,

כֵּיצַד הַשָּׂפָה מְחוֹלֶלֶת פְּלָאוֹת:

כְּשֶׁהַקֶּסֶם נִגְלֶה בְּתוֹךְ הַקְּסָמִים,

וְהַשִּׁיר מִתְעוֹרֵר וְהוֹפֵךְ לְשִׁירִים.

אֲנִי מְלַקֶּטֶת חָרוּז לְחָרוּז,

בְּתוֹךְ הַשִּׁירָה כָּל חִיּוּךְ כְּבָר אָרוּז.

מִתְעַטֶּפֶת בַּקֶּסֶם, בַּדְּיוֹ הַחַמָּה,

הַכְּתִיבָה הִיא דָּמִי, הִיא הָרוּחַ שָׁמָּה.

כִּי אִם אֶפְסִיק לְרֶגַע אֶת עֵטִי לְהָנִיעַ,

זֶה הַסּוֹף, זֶה הַקֵּץ, כָּךְ הַמָּוֶת יַגִּיעַ.

וְאִם יָבוֹא יוֹמִי וְאֶעֱצֹם הָעֵינַיִם,

וְהַשִּׁיר יִשָּׁאֵר יָתוֹם מִשְּׁנָתַיִם,

אַל תַּלְבִּישׁוּ אוֹתִי בְּתַכְרִיךְ לָבָן, קַר –

עִטְפוּנִי בְּדַפֵּי שִׁירָה שֶׁנּוֹתַר

כְּדֵי שֶׁגַּם שָׁם, בַּמָּקוֹם הָרָחוֹק,

אוּכַל אֶת נִשְׁמַת הַמִּלִּים עוֹד לִנְקֹק.

לָנוּחַ בֵּין פְּסִיק, לְבֵין נְקֻדָּה וְשׁוּרָה,

חֲבוּקָה לְעוֹלָם בִּבְגָדִים שֶׁל שִׁירָה.

~

עוֹלָמִי אֵינֶנּוּ נִמְדָּד בִּנְתִיבֵי רָקִיעַ אוֹ בִּנְהִירוּתָם שֶׁל כּוֹכָבִים רְחוֹקִים, כִּי אִם בַּסֵּתֶר הַצָּפוּן בִּסְגֻלַּת הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה. כָּל אוֹת הִיא נִיצוֹץ מִמַּבּוּעַ קַדְמוֹן, רֶקֶם חַי הַלּוֹכֵד בְּתוֹכוֹ גַּם מַשְׁמָעוּת וְגַם אוֹת – רֶמֶז וּמוֹפֵת לְסוֹד הַקִּיּוּם. אֵין זוֹ הַבָּעָה בִּלְבַד, כִּי אִם מַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ; הַדְּיוֹ הִיא תַּמְצִית נִשְׁמָתִי, וְהַנִּיעַ שֶׁל הָעֵט הוּא הַדֹּפֶק הַמֵּזִין אֶת עוֹרְקַי, שֶׁכֵּן בַּעֲמֹד הַכְּתִיבָה – יִדֹּם גַּם לִבִּי. זּוֹהִי בְּרִית עוֹלָם הַכְּרוּתָה בֵּינִי לְבֵין הַדַּף, עַד כִּי גַּם בְּעֵת הֵאָסְפִי אֶל עַמַּי, לֹא אֲבַקֵּשׁ לִי כְּסוּת מָוֶת מִן הַחֹמֶר, כִּי אִם לְהִנָּזֵר מִן הָעוֹלָם כְּשֶׁאֲנִי עְטוּפָה בִּגְוִילֵי שִׁירָה, נָחָה לָעַד בֵּין הַשִּׁיטִין שֶׁהָיוּ לִי לְמִקְדָּשׁ.
~
18.6.26
~