כשהייתי ילד

דני היקר,

שירך נוגע בנוסטלגיה פשוטה ויפה, כזו שמחזירה את הקורא לימי הילדות שבהם גן החיות היה עולם של פלאים והרפתקאות. מרגש המעבר מהזיכרון האישי אל תחושת הגעגוע למשהו שכבר איננו בנוף העיר, אך ממשיך לחיות בלב. הפילים, הג'ירפה והזברה הופכים כאן לסמלים של תמימות, סקרנות ושמחת גילוי שלא מתפוגגות עם השנים.

תודה על שיר עדין ומחויך, שמזכיר כי לפעמים די בזיכרון קטן כדי לפתוח שער לעולם שלם. 

יום טוב ושקט

שמוליק

גם אני זוכרת אותו. אין על בעלי חיים גדולים וקטנים כאחד. יפה כתבת.  

היו ימים

היום יש לא מעט בהגדרה,הולכים על שתייפ

שאח"כ עבר לדרומה של עיר, בסביבות מלחה/ אצטדיון טדי וכו'