רומאו במקלט

תודה, רבקה על העברת תחושת הבעתה והחרדה. עוד לא... 

לא מקדימים את המאוחר: חייל כרגע בבית והג'וליטה של הבניין, אמה מחבקת אותה חזק-חזק, עוד לא עוד לא. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט. מקווה שהמצב ישתפר במהירה. אמן ואמן.

השיר מתאר רגע במקלט בזמן סכנה, שבו מתאספים יחד דיירי הבניין. בתוך המתח והפחד מתגלה גם עולם הרגשות של הנערים: נער צעיר מקנא באחרים , בחייל הבוגר יותר, ברווק שמולו, ובמיוחד ב"ג'ולייטה" של הבניין. האם מחבקת את בתה ומונעת ממנה להתקרב, וכך נוצר רגע עדין של אהבה ראשונה, קנאה ותמימות בתוך מציאות מאיימת.

גם בזמנים קשים של פחד ומלחמה, הרגשות האנושיים: אהבה, קנאה והתבגרות  ממשיכים להתקיים. החיים והלב ממשיכים לפעום אפילו בתוך המקלט.

תודה רבקה יקרה על השיר האקטואלי ונקווה שבקרוב לא נזדקק לשבת במקלט..

שבוע טוב ושקט עם בשורות טובות

שמוליק

גם שם במקלט בצל המלחמה ניצת הרגש. וזה קורה בכל גיל. ורק האם מתקשה לשחרר את בתה.  

בחוץ אזעקות, פיצוצים נשמעים

אבל

בתוך המקלט מתנהלים חיים.

גם קשר נוצר בין נער צעיר ונערה מתחיל להרקם,

ואמא של הילדה, עדיין שומרת אותה קרוב אל חזה...

עוד לא, יש עוד זמן.

וקשר כזה, רבקתי, מתחיל כבר בגיל ממש ממש צעיר.

אספר לך על רומאו שראיתי אתמול אצלנו במקלט.

הוא - בן שש או אולי כבר בן שבע

היא, ילדונת בת ארבע ואתמול.

הוא התקרב אליה, הסתובב סביבה, חייך

והושיט לה במבה מתוך השקית.

היא לקחה, נעצה בין שפתיה וחייכה אליו חיוך מפתה...

ככה זה מתחיל, חייכתי ואמרתי לאמה של הילדה.

.

וואו. חייכתי כמעט-כמעט יחד איתך, נוריתי

יקירתי. 

כן, ככה זה מתחיל. 

ברשותך, נוריתי:

הזכרת לי את הגן של בתי, היא הייתה בת 4

וגם הילד, קצת גדול ממנה. באתי לקחת 

אותה והגננת עשתה לי ששש ... - הילד חייך

אליה ונתן לה פרח (היו פרחים, יום הולדת

של ילד/ה אחר/ת). גם אמו של הילד ראתה

וחייכה יחד איתי. 

אנא סליחתך על התשפוכת,

ותודה רבה-גדולה על החיוך, נוריתי יקירתי,

נוריתי היחידה. <לב>

רבקה שלך

---

איזה כיף, רבקתי היקרה, שהעלתי חיוך על פניך

ושעלה בך זיכרון יפה ומחוייך.

מחבקת אותך רבקתי האהובה. 

.

ברשותך: 

העליתי סיפור במדור סיפורים. 

אם  יהיה לך זמן וכוח (אם!, טוב?), אשמח

לקריאתך ולתגובתך.

רק טוב! 

שלך, <לב>

רבקה

---