עלילות יוסף והשטן, חלק ראשון

פרק ראשון

התחלה

ראשל נצר לרשב"י חיה עם הוריה העניים המרודים באחת מסמטאות העיר צפת. רחוקים מקברו של הצדיק הגאון שהרעיד עולמות והציל ניצוצות אומללים מכור המצרף.

אחיה ואחותה זה מכבר עזבו את בית הוריהם, והיא הקטנה נשארה בדד עם אביה ואמה. עם הזמן גם אביה, זרע קדוש לרשב"י הלך לעולמו, והיא נשארה לבד עם אמה. ילדה בת 13 על סף מעברה לעולם האחריות ולידת ילדים.

טרם מותו, עליו ידע אביה זמן רב מראש, הוא זימן אותה אליו, לחדרו. לחדר זה נכנסה רק אמה לשעת הייחוד הקדושה עם כניסת השבת ותלמידו האהוב של אביה אבן-אל.  ראשל רעדה מפחד. מה לה ולחדר אביה? אין היא רעייתו ואין היא תלמידתו. בזיכרונה היא נשאה תמונה לא ברורה לגמרי של פני אביה מביטים בה מתוך הילה מלאת אור, מלאת תקווה. כמה צלילים שנאמרו אז זכורים לה: שכינה, רחל, מחברת העולמות.

היא ידעה שעליה לרחוץ בשרה היטב. לאסוף שערה ולנקות פניה מכל סימן צבע. בגדה היה חלוק רחב שהסתיר מתאר גופה. רק כפות ידיה, כפות רגליה וראשה נראו.

אמה היתה שם לעזור לה. היא היתה מאותן שידעו דרך אל נשמות המתים, מאותן שידעו איך להסב תוצאה אל גורמיה, וביטולה. קוסמת חזקה.. הסתם נישאה לשמעון צאצאו של הקוסם הגדול מכולם, רשב"י? רק שנים אחר כך, משנולד בנה יוסף הבינה מדוע הוריה בחרו בעוני המרוד, בסמטה הכי ענייה ועלובה בצפת לחיות. אבל לא נקדים מאוחר למוקדם.

דבורה היה שם אמה. שם שזכתה בו במסדר המכשפות. שם בעל עוצמה, בעל היסטוריה של אלפי שנים, שם שגם ההוא הרב-מג לעד חי ולא מת העריץ. בנות המסדר טוענות שהוא העניק לה, לדבורה, את השם.

בחדר פנימי, שראשל לא הכירה מעולם המתינה לה אמה. מולה היתה מדורה קטנטנה, עליה סיר שחור מעשן. ממנו עלו אדים, בעלי ריחות נעימים. אמה מלמלה סדרת מלים חסרת תוכן.

היא זימנה את ראשל אליה בתנועות כף יד חזקות: "בואי, בואי! אל תפחדי!" ראשל מבוהלת מאוד רעדה בתוך הגלימה הכבדה שהייתה עליה. כפות ידיה הקטנות רעדו ורעדו.

אמה התיזה עליה טיפות מלאות ריח משכר מהסיר, והמשיכה למלמל ללא הרף. ראשה הסתחרר, עיניה נעצמו והיא חשה שהיא נופלת, אך לא על הקרקע כי אם על איזה מזרון רך.

כשהתעוררה היא ראתה את העין הכחולה על דלת חדרו של אביה.