העלמה מאביניון

צביקה היקר,

כתבת שיר עוצמתי, חד ומלא משמעות. במילים מעטות הצלחת לצייר את מאבקה של אישה פורצת דרך מול חברה שמציבה מחסומים, אך גם נהנית מן הדרך שפינתה אחריה. הדימוי של האבנים שאינן זוכרות נוגע במיוחד וממחיש כיצד ההיסטוריה שוכחת לא פעם את אלו שסללו את הנתיב. שיר חכם, נוקב ומעורר מחשבה. תודה על הכתיבה המיוחדת.

לילה טוב ושקט 

שמוליק

אבל גם נזכרתי שפעם היה באביניון משכן האפיפיורות.

שיר מעניין, במיוחד בבחירה בבתים דו-טוריים, שמייצגים קלילות, קפיציות, אפילו ריקוד מול תמתיקה אלימה ודכאנית.

העלמה הלכה בדרכים שסללו קודמיה הגברים, נסמכה על אבני נגף שלהם. האבנים אינן זוכרות את היד שפינו אותם. עמדו שם גברים שומרי סף ואמרו לה "מכשפה" לא תחיון והדרך הלאה נותרה נקייה. תודה רבה לך צביקה היקר, יום טוב.

את היד שפינתה אותן. היא הייתה פורצת דרך, ולכן לא יכולים היו לקבלה. מזעזע. 

לא נרתע

ננצח

גורלה של אישה המפלסת את דרכה בקאנון שעוצב על ידי גברים. "העלמות מאביניון" של פיקאסו מציג חמש נשים מעוותות וחסרות קול. לפחות אחת מהם עברה אצלך הסטה ומנסה לסלול לעצמה נתיב חסר סיכוי.