לא נותרים מולן אדישים

ניפוץ האשליה של ה"נס" הפתאומי

השיר נפתח בקביעה נחרצת: ישועות לא קורות "סתם", "ככה פתאום" או דרך "דיבורים". אתה יוצא  נגד הנטייה לחכות לנס משמיים ללא מאמץ. הרצון ("כל כך רוצים אותן") הוא רק הצעד הראשון, אך הוא אינו מספיק.

פתיחות רגשית מול עשייה פרקטית

השיר מתאר שילוב של שני עולמות:

העולם הרגשי: "פותחים להן את הלב", "מקשיבים מהוסים". זהו המקום שבו האדם מכין את עצמו

מבחינה נפשית לקבלת השינוי.

עולם המעשה: "במעשים חותרים ומתגייסים". כאן עובר הדגש למאמץ פיזי ומחויבות. הישועה מוצגת כמשהו שצריך "לחתור" אליו, כמו בסירה נגד הזרם.

אקטיביות מול אדישות

השיר טוען שהישועה יכולה "לבקוע" בכל מקום, אבל בתנאי אחד: חוסר אדישות.
אתה מדגיש שהיכולת להביא "מזור" (ריפוי או פתרון) תלויה בנכונות שלנו להסתכל למציאות בעיניים:
"לא נותרים אדישים מול בעיות מצוקות". אי אפשר להושיע או להיוושע אם בוחרים להתעלם מהקשיים ("כאילו לא נראו").

"בגובה החיים"

זהו ביטוי מפתח בשיר. הישועה לא נמצאת בעולמות עליונים או בתיאוריות רחוקות, אלא ביומיום, בגובה העיניים, בתוך המעשים הקטנים והממשיים של בני האדם.

השיר הוא קריאה ללקיחת אחריות. הוא מלמד שהלב הפתוח הוא המצפן, אבל הידיים הפועלות והחתירה הבלתי פוסקת הן אלו שמביאות את הישועה אל חוף המבטחים.

יפה כתבת - שושן פורים שמח

השיר מדגיש כי ישועות ושינויים לטובה אינם מגיעים מדיבורים ורצונות בלבד. הן נולדות מתוך פתיחת הלב, הקשבה אמיתית למציאות, ובעיקר מתוך עשייה, יוזמה והתגייסות ממשית. כאשר אדם בוחר לפעול ולא להתעלם ממצוקות סביבו – אז מתחילים להופיע פתרונות ומזור.

אל תישאר אדיש מול כאב ובעיות. רצון אמיתי בשינוי מחייב מעשים. ישועה צומחת במקום שבו יש אחריות, מעורבות ואכפתיות פעילה.

יפה כתבת דני היקר

יום טוב ושקט ושושן פורים שמח

שמוליק

ישועות , כן

ונחמות...לו יהי

.

ברשותך, דני אהוב: 

אני מצטרפת לתגובה המצוינת של אביה היקרה.

תודה רבה-גדולה-מאוד על שירך! 

המשך יום רגוע (הלוואי!), ורק טוב לך. <לב>

רבקה

---

כשרואים אדם בסבלו יש לגלות אכפתיות ואם אפשר גם לעזור.