נָטַעְתִּי לִי זְמוֹרָה

אתה  נוטע זמורה, מטפח אותה והיא צומחת ומשגשגת, מגינה ומועילה לסביבתה. אך לבסוף הנחל, שסיפק לה מים, קוצף וקנאי – עוקר ומשחית את הזמורות. התמונה היא אלגוריה ליחסי טוב וגמול רע.

מי שמשיב רעה תחת טובה פוגע בסופו של דבר גם בעצמו. השיר יוצא נגד כפיות טובה ומזהיר מפני קנאה ואכזריות כלפי מי שעשה טוב.

יפה ומרגש כתבת בבר1

יום טוב ושקט

שמוליק

בעיקרון אתה צודק . אבל בשום מקרה הטבע לא אשם בדבר. כשבן אנוש פועל כך, ייתכן ויש סיבה לא ברורה לדבר.

אולם היה זה רק משל,  שהנחל לא השכיל להבין שזה עבורו. מה גם שמדובר בנחל שאין מימיו עומדים.

תודה רבה על ההערה, היא חשובה מאוד.

נושא במחיר: נטעת לך זמורה בשדמות קדרון, אשכולותיה הבשליו, אכלת מפרייה, שתית מיינה ובחיקה לנת, זמרורות חדשות צמחו והתרבו, רצו את מימיו של הנחל והוא עלה על גדותיו וגדע זמורותיך וגרפם אל הנחל היורד אל הים. תודה רבה לך אברהם היקר, ערב טוב.

שיר סיפור מעניין.

המחל כמשל. קנאה מאכלת. לזה קוראים ״לחתוך את האף ולקלקל את הפנים״

דיבר אל לבי! 

גם אם לוקח זמן, בסופו של דבר יש יחס ישיר בין המעשה לתוצאתו. כתבת זאת באמצעות אליגוריה עוצמתית.

גם לך סופ"ש מהנה ומועיל.

הבטחתי לך גשם בשבת, עד עכשיו זה לא ממש צלח, אבל בסוף יגיע.

דבר אחד למדתי מזה:

"הנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות", ומכיוון שהנבואה לא התקיימה, אז אני לא זה ולא זה.

תודה על מאור הפנים המתמיד שלך

.

שיר מדהים ביופיו, בסיפורו - ובכאבו.

בבר 1 יקר, 

תגובתי - אולי לא תישא חן בעיניך: באה מן

העולם הנוצרי. 

(כן, כן: ישו היהודי, שאחרי מותו שליחיו ואלה

שהצטרפו לדבריהם גורשו מהיהדות והיו לדת

הנצרות, ובכן: ישו היהודי הרחיב את הדוגמאות

שיש בתנ"ך למעין משלים, "פָּרַבּוֹלוֹת".) 

ליאון-לב טולסטוי, נוצרי אדוק, לא כתב רק

רומנים: הרבה לכתוב סיפורי עם, משלים,

בדומה לאלה של ישו. ומאחד מהם אכתוב 

את תגובתי. להלן:

שומר יערות סקר את היער ואת מצב חיותיו 

אחרי סופה קשה במיוחד ומצא נחש פגוע

מאוד. אסף אותו אל ביתו, טיפל בפצעיו, 

וקירב אותו אל האח, שיתחמם ויבריא. 

הבריא הנחש - ועקץ אותו בארסו. 

"כך אתה משיב לי, רעה תחת טובה?" שאל

אותו שומר היערות תוך גסיסתו.

והנחש, זוחל כבר החוצה, ענה לו:

"אני נחש, זה מה שאני יודע לעשות."

ובכן, זה מה שהנהר יודע לעשות ...

תודה רבה-גדולה על שירך, בבר 1 יקר. <לב>

רבקה

---

המשל מאוד יפה והנמשל אף הוא שווה ערך.

הרמב"ם כידוע לך, העתיק מאריסטו הפילוסוף את החברות ומי הם החברים של האדם.

וכבר נאמר במדרש מדרש איכה רבה (פרשה ב', סימן י"ג).

"חכמה בגויים תאמין", כך שלא אכפת לי ממי באה החכמה העיקר שהיא חכמה ולא תורה של הגוים.

תודה רבה לך על שהתייחסת לשיר באהדה