אַהֲבָה שְׁכוּחָה

עצוב ....

בהחלט עצוב.

אבל זה רק שיר,

שאפשר שאנשים חווים דוגמתו.

שוב תודה

האם יש אהבות שכוחות?

יש טובות ויש רעות. יש מלהיבות ויש משעממות. יש קצרות ויש ארוכות. אבל שכוחות? אולי קצת נבולות?

תמהתני!!

חלקו הראשון של השיר, אינו קובע שהאהבה שכוחה, אלא מדמה (את מה שנשאר מהאהבה)

לחלקו השני של השיר כמו יורד ים שיש לו

"אהבות" בכל נמל. ואין אלה ממש אהבות, ולכן גם יש שיכחה.

בהחלט מסכים שזוכרים אהבה אמיתית לטוב או לרע, אבל זה לא המקרה.

אני מודה לך על ההערה⚘

השיר מצייר מפגש בין שתי אהבות שנשאר ממנו רק זיכרון דהוי , פרח אדום קמול, סמל לרגש שהיה פעם חי ובוער. הדימוי של יורד־ים הפוגש אהובה מזדמנת בנמל אקראי מדגיש את המקריות, הארעיות והמרחק שנוצר עם הזמן.

אהבה שאינה מטופחת דועכת והופכת לזיכרון שברירי, גם אם נשאר ממנה צבע, הוא כבר דהוי. השיר מזכיר את פגיעותה של האהבה ואת האופן שבו הזמן והנסיבות יכולים להפוך רגש עמוק למפגש חולף.

יפה כתבת בבר1.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

לעתים האהבה נמוגה ומה שנותר ממנה - עד כמה שזה מעציב - מדומה לפרח קמול ודהוי. 

לך ולבני ביתך⚘❤

עוצמתי: אהבה ישנה, שכוחה, של יורד ים לאהובה מזדמנת בנמל אקראי. תודה רבה לך אברהם היקר, יום טוב וחמים.

.

דימוי מעניין. גם בבית השני, שהוא מעין

הקבלה ע"י דוגמה.

השיר בנוי כך שנוצר הרושם ש"היא" באה

אל הדוֹבר בציפיה, אולי בכמיהה, ו"הוא"

מעמיד אותה במקומה/על טעותה: פעם

- רק פעם - היה ביניהם "פרח אדום" שכעת

"נבול, יבש / ... " (בית ראשון), שדומה/זהה

ל"אהבה ישנה, שכוחה, / של יורד ים / לאהובה

מזדמנת / בנמל אקראי. " (בית שני.)

[סליחה, בלי ניקוד.]

אצלי, לפחות, נוצר גם הרושם שצבעו של 

הפרח ההוא "אדום" -

או ע"מ לרכך את המכה,

או כטעות - כתוספת בטעות - לאותו הפרח. 

תודה רבה-רבה על השיר, בבר1 יקר. <לב>

רבקה

---

על ניתוח השיר.

.

הערה נדרשת, כי שכחתי לציין ש-

אהבתי את השיר. מאוד. 

ודיבר אליי. מאוד. 

אנא סליחתך! 

תודה רבה-רבה שוב. <לב>

רבקה

---

נראה לי שניחנת ברגישות יתר לזולת

וביקורת עצמית חיובית.

אני מעריך מאוד את הצורך שלך בתוספת.

אבל  התגובה הקודמת, היה בה די והותר מחמאות לשיר.

בהוקרה רבה

אברהם❤⚘

נשכחות כואבות