הלחץ

אני אוהב שאין מה לכתוב

ואז כותבים על זה 

זה סוג של דיבור של אמת

כמה יפה היא בת לתאר את עייפות הנפש המגיעה לאחר תקופה אינטנסיבית של כתיבה,. הנפש מתעייפת. שק המילים מתרוקן, הרגשת האשמה על חוסר הכתיבה רודפת, וכל שהיוצר/ת מבקש/ת זה לשתוק. לנוח. להתאושש.

אל דאגה-המוזה תחזור לשכון בנשמתך. והכי לכתוב יחזור. 

השיר מתאר מאבק פנימי שלך גליה יקרה מול הלחץ לכתוב. הקול הדוחק , אולי של הסביבה, אולי של עצמך  דורש עשייה, משמעת ותפוקה מתמדת. מולו ניצבת עייפות עמוקה ותחושת ריקנות נפשית, שבה הכתיבה כבר אינה זורמת. המחשב, סמל הכלי היצירתי, מתחלף בנשמה הבוכה באמת.

השיר מבקש להבחין בין יצירה חיה לבין כפייה. הוא מדגיש שליצירתיות יש קצב פנימי, ושאי־אפשר להוליד שירה מתוך ריק או לחץ מתמשך. לפעמים עצירה, שתיקה והקשבה לעייפות הן צורך נפשי אמיתי , ולא כישלון. השיר נותן לגיטימציה לעייפות היוצרת ומזכיר שיצירה זקוקה גם למנוחה.

יפה כתבת גליה יקרה

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

גליה יקרה ואהובה

איזרי את כל שבליבך, בנפשך, אמצי את זכרונותייך כנר תמיד לדרך

וקחי את עצמך אל שולחן הכתיבה. הרגשות כבר יפעימו מעצמן את המקלדת. 

כולנו חווים זאת מדי פעם

אבל

חוזרים ונכנעים בשמחה לכתיבה

עצוב, נוגע ללב: את עייפה, שיריך רודפים אחרייך ואת לא מסוגלת לכתוב. תודה רבה לך גליה היקרה, שבת טובה וחמימה. שתדעי ימים טובים.

זו בדיוק השיטה להתמודד עם משבר כתיבה. זה כמו אימון, ואז מתחילים לרוץ למרחקים ארוכים יותר ויותר. 

.

גליה. גליה יקרה ואהובה. 

לא פשוט, סיפור חייך. 

אמנם ארבע השורות האחרונות אינן מפרטות

דבר, אינן חושפות דבר, אבל אומרות את

העיקר:

"הזמן רץ לפניי,

שיריי רודפים אחריי,

אינם משיגים אותי.

אני עייפה...

תודה רבה-רבה על שירך, 

חיבוק חזק, אהבה רבה, 

שלך, <לב>

רבקה

---