מיכל/שיר-סיפור

הספרייה הייתה לו מפלט.

מעבר לעולם הספרים שקסם לו , האור השופע המרחבים והשקט , הייתה מיכל.

מיכל הייתה בת גילו , מופנמת צנועה שקטה וביישנית.

עבדה בספרייה פעמיים בשבוע  , אחר הצהריים , שעות שהפכו למשאת נפשו.

הקשר ביניהם נרקם לאיטו ,שיחות ארוכות בינות המדפים וליטופי בוסר מהוססים.

ביום חורף סוער , עת הספרייה הייתה כמעט ריקה , ומיכל לבשה סוודר כחול והדוק שהבליט את חמוקייה , נשק לה.

ההפתעה ניכרה בעיניה , מיהר להתנצל להפתעתו , עמדו דמעות בעיניה ,מדוע דמעות...לא ידע.. ומיהר להיעלם סמוק ונבוך,לא יודע את נפשו.

בחלוף מספר שבועות  חזר , ניגש אליה בהיסוס , מתנצל מיכל חייכה לעברו ולחשה , 'התגעגעתי' וכמו מבלי משים , 

משכה אותו למדפי הספרים המרוחקים ,ידיה בעורפו , נשקה לו.

מופתע ושמח , הידק את גופה לגופו ,נושק לה שוב ושוב ,מלטף בזהירות את גופה.

חסרי ניסיון היו ,צעדו עקב בצד אגודל , וכאשר ידיו ליטפו את שדיה לראשונה , בלהט הולך ומתגבר , הסמיקה ולחשה 'רק מעל'.

הפגישות עמה היו כל עולמו ,לבו המה אליה ,גופו חזר ונעור לקראתה בלהט נעורים ובערב קיץ אחד , בחופש טרם הגיוס פרם את כפתוריה וידע את בשרה.

בזה הלילה , נשבעו אמונים זה לזו , בתמימות אוהבים.

ב 

חרב הצבא לא יודעת חמלה ללבבות אוהבים , שרת רחוק , במדבר, יצא לחופשות לעיתים רחוקות.

אט אט התמעטו המכתבים , טלפונים היו נדירים ,דרך מרכזיה וקולה נשמע רחוק וזר.

באחת החופשות , עת הגיע אליה רעב ונלהב ביקשה כי ישבו.

עיניה לא פגשו את עיניו , בלחש סיפרה לו , הכירה מישהוא ,חבר הוא לה ,משרת בקצין העיר ואתה , רחוק...

ג.

היציאה לחופשה בים המלח הייתה ספונטנית , לא מתוכננת.

כבר בערב הראשון , ערכו במלון "ערב יווני" ישבה מולו , לא הבחין בה תחילה , הרי שנים הרבה חלפו.

תלתה בו את עינה , התעלם, שאלה בלחש , נבוכה ,'הספרייה...התזכור' משך בכתפו ,'מצטער , אינני זוכר'

-סכינים בלבו.

ניסתה שוב ,'אני מיכל' הביט בה ,

'מצטער' ענה ונפנה מעמה ,מתנכר לדמעות בעיניה.