בקצה הקו הזה ...

זועק: הקו הזה הערפל סמיך, ראיתך אינה חודרת דרכו, את איניך חודרת דרכו, השמלץ חודר אליך ואת חשה סנטימטים מביכים.  תודה רבה לך  רבקה היקרה, ערב טוב וחמים, שבוע טוב.

לדעתי שיר העוסק בבדידות, בקושי לראות את העתיד ובחדירת רגשות לא רצויים.

"בִּקְצֵה הַקַּו הַזֶּה הָעֲרָפֶל סָמִיךְ": שורה זו יוצרת תחושה של אי-ודאות וחוסר יכולת
לראות מעבר לנקודה מסוימת, אולי קצה הדרך של הדוברת או קצה ימיה.

"רְאִיָּתִי אֵינָהּ חוֹדֶרֶת דַּרְכּוֹ / אֲנִי אֵינִי חוֹדֶרֶת דַּרְכּוֹ": חוסר האונים מודגש. הדוברת לא רק שאינה יכולה לראות את העתיד, אלא שכל ישותה אינה מסוגלת להתקדם או להתמודד עם המכשול הלא ברור הזה.

"הַשְּׁמַלְץ חוֹדֵר אֵלַי / הָהּ סֶנְטִימֶנְטִי / ם מְבִיכִים": זהו החלק המפתיע והאירוני של השיר. במקום שהדוברת תחדור אל העתיד או אל האפלה, משהו חיצוני וחודרני חודר אליה: "שמלץ" ו"סנטימנטים מביכים" 

מקסים ונפלא שבוע טוב

השיר מתאר תחושת בלבול וערפל פנימי שמסתיר בהירות. במקום להבין את המציאות, מה שחודר אלייך הוא רגש עוצמתי ומביך.
 לפעמים רגשות מציפים מחליפים את היכולת לראות ברור.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

ערפול מחשבות אך בתוכן תחושה אחת עזה: רכרוכית שכזו, נעימה, ומתקתקה עד מאוד. 

למרות הנסיון לשמור על ריחוק רגשי, את מוצפת ברגשות עמוקים שלא ניתן להדחיקם  ואת נעה בין ריחוק וביקורת עצמית, לבין חשיפה בלתי נמנעת לרגש.

* ה"שמאלץ" זרק אותי אחורה לילדות, כשהשמאלץ רעד לו, בקערה שבמקרר...
*שמחתי לקרוא השורות הקצרות שלך

רבקתי היקרה, 

כל עוד השמלץ הזה חודר אליך, את במצב טוב.

ערפל, ככל שסמיך יהיהי, אחת התכונות שלו שהוא בסופו של יום מתפזר.

אז בינתיים, עד שיתפזר, עצמי עינייך, לקקי מהשמלץ שחדר אליך

והתענגי על שמנוניותו ועל הזכרונות שהוא מעלה בך.

שבוע טוב רבקתי היקרה, שבוע גדוש בשמלץ.

מחבקת רגעים מביכים 

רגעים כואבים מכאיבים

שם בקצה הקו את נראת ולא חודרת 

לבכות לכתוב ולהזהות טוטאלית 

אוהבת