לא הצלחתי

שיר עצוב על חלוף החיים, על כניסה לגיל השלישי ועל החמצה.

התחברתי.

השיר  מתאר מאבק פנימי שלך צביקה היקר  מול "אדמה" – שהיא סמל לאתגר, לזיכרון או לקשר רגשי שדורש עיבוד וטיפול. אתה מתאר כיצד אתה מנסה בעמל, אהבה וסבלנות "לעבד" את האדמה – אך היא נותרה קשה, מלאה שורשים ואבנים, והוא לא הצליח "להעמיק ולטמון זרע".

השיר מבטא תחושת כישלון אנושית ונוגעת ללב מול ניסיון לרפא, לתקן או לגדל משהו במקום שאינו מאפשר זאת. הוא עוסק בקבלה של גבולות הכוח וההשפעה שלנו – גם כאשר הכוונה טהורה וההשקעה רבה, לא תמיד נצליח "להפרות" את האדמה הרגשית של עצמנו או של אחר.

יפה כתבת צביקה היקר

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

לקריאתי, להבנָתי, הבית האחרון מדבר על 

הכישלון שמרגיש הדובר בשיר בנוגע לרצונו

- אולי לצורך שלו - להרגיש עצמו נטוע עמוק

באדמת הארץ. והוא כבר בן שמונים (80). 

נסיונותיו מפורטים בבתים שני ושלישי. 

הבית הראשון הוא וידוי למצבו.

שיר לא-קל דובר הלירי. לא-קל לךָ.

תודה רבה-רבה, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

נמרץ, עבודה סיזיפית, עושה מה שיכול: בגילך אתה עדיין רוצה לתת יותר משאפשר, אתה חופר באדמה, משקלה אותה בחמלה אהבה והשקעה רבה והיא מלאה אבנים ושורשים, היסטוריה לא ידועה, אתה לא מצליח להעמיק זרק לטמון כאן. תודה רבה לך צביקה היקר, שבוע טוב.

עדיין מכה באדמה וזורע

אתה כאן

שורשין- מפליגים

עודך עודר בקרקע חייך, מחפש את האמת הפרטית שלך למעשה.