ברגל בוטחת

שיק מפוקח וציני קמעה: מה שבטוח הוא שנמות כולנו בסוף... אם כזבובים ואם כפילים.

אבל יש לנו עוד זמן....אפילו עוד יום זה זמן. 

הלילה יהיו לי סיוטים.

השיר  מבטא התפכחות מאוחרת של אדם המבקש לחיות בפשטות, בחום ובקרבה אנושית לאחר שנים של ריחוק רגשי או העמדת פנים.

החיים קצרים, ולכן יש לחיותם באמת – באהבה, בשיתוף ובשמחה חופשית, בלי מסכות ובלי יומרה. רק כך ניתן לפסוע “ברגל בוטחת” לעבר הסוף הבלתי נמנע, אך בלב מלא.

יפה כתבת צביקה היקר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

ללא ספק התרככת מעט ועתה הפכת אפילו ל"חבקן". זה נפלא בעיני. 

תפנית בחייך: אתה פותח את הנתיב אל ליבך וזה נדיר ממרום גילך, כאשר גם לך לא ברור הלב. היית רע לסובבים אותך שסברו כי אתה שופע נכסים לבביים, רחמן ותורם כיבודים לאחרים והיום אתה נוטף חיבוקים ואתה פוסע יחד איתם ברגל בוטחת. אוכלים, שותים, מתהוללים כשפנים ותמותו כזבובים. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

מסע חיים

.

זאת לא הפעם הראשונה שאתה מביע את 

ספקותיך בנוגע להבנתך את לבך. 

ובכל זאת, דבר אחד ברור לך: 

"אכול ושתה, כי מחר נמות. " 

אכול ושתה, צביקה, כי מחר נמות. 

תודה רבה-רבה לך על השיר.

רק טוב וסופ"ש מיטיב! <לב>

רבקה

---

בקיצור נחזור בתשובה