צל מתנפנף

השיר עוסק בהתבוננות חיצונית ופנימית כאחד. אתה רואה צל של ענף בודד שנראה לך כמו דמות אנושית מתפללת. הוא מזהה בו את עצמו — צל, שמתנדנד, מתכופף, ואומר "כן" לעולם, אך מרגיש בודד, חריג, אולי אפילו אבוד.

השיר מבטא חוויה של ניכור, של חיפוש זהות ושל קונפליקט בין ההתמזגות עם הסביבה לבין השמירה על ייחוד פנימי. הצל מייצג את ה"אני" הכנוע אך השואל, הקיים אך מתנדנד – מעין מראה שקטה לנפש שמבקשת להישמע.

יפה כתבת צביקה היקר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אתה הצל של הענף הבודד ואתה אומר לכולם כן לרעש מכוניות, לציוץ אנפות ולכל השאלות התמוהות שאתה מטריד אותם. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

את הבדידות ראיתי כאן יותר מכל. הבדידות האנושית. 

נראה שאתה בהחלט נלחם בצדק

העולמי

למרות שאתה עץ בודד

סוטה מהכלל 

ולכן אתה אומר הרבה לא 

מתחברת מאוד לכתוב 

נונ  קונפורמיסט

מסרב ללכת בתלם

פורץ

.

השוואה והקבלה בין הצל הגבוה של הענף 

(הסוטה מהכלל..?) 

לבין הצל הנמוך, האנושי, שלדבריך, הוא

צלך-שלך: 

אתה המתנדנד, המתכופף, האומר "כן" 

והשואל שאלות קיומיות משמעותיות: 

האם אכן אנחנו הצל של עצמנו,

מתזגים זה בזה באמת ובתמים?

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

צביקה יקר, קראתי בין השורות תחושת בדידות וחיפוש עצמי דרך דימוי של ענף בודד וצלו.  
הדמות מזהה בעצמה צל.
זו דמות שמקשיבה ואומרת "כן" לכול, אך נותרת שקטה ומוטלת בספק.  
שורותך נוגעות בשאלות של זהות, אמונה והבנה, מבלי להעמיק, רק לרחף ברוך מעליהן.