העונה

הקשיש צופה בערוץ החיות ויוצא לשטח, לחוף הים החם, לציד עיניו בעוללות-במחוללות. אחרי שהחיזור בו נעלם. אורב לצחוקן של בנות מבשילות, נאנק ופורק אותה מבעד למסך האשליות. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה ושקטה.

החיים נועדו לצעירים ולזקנים רק מראה עיניים

.

עונה חדשה שהוא לא ציפה לה בימי 

נעוריו. אף לא בימי בגרותו.

לומד. לומד את הפער בין המסך שלפניו  

לבין מסך אשליותיו. ועדיין מוכן לציד ...

רגישות מדודה כביטוי להשלמת מה, 

לכניעת מה. 

דיבר אליי. ונגע בי. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר גבר מזדקן שמתבונן בנשים צעירות על חוף הים. החיזור שהיה פעם חלק ממנו נעלם, וכעת הוא רק צופה מהצד, מלא תשוקה ותסכול.

הוא מדמה עצמו לטורף, אך נותר כלוא מאחורי “מסך אשליות” – מודע לפער שבין רצונו למציאות.

עיסוק בכמיהה, בדידות ואובדן כוח הגבריות עם הגיל.

יפה כתבת צביקה היקר, זה החיים אין מה לעשות כנגד הגיל.

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

אורב לצחוקן של בנות מבשילות  

נאנק ופורק אנחה   

מבעד למסך אשליותיו. 

מקסים

עונת הקיץ הגיעה. זו העת שלו ללכת לחוף הים ולטרוף בעיניו נערות מבשילות. רגע של אשליה שהנה הן שלו. 

לטרוף

לראות ולהתלהב מבנות מבשילות 

וגם כשיש אשליות 

יש חיים מלאים 

מעלה נשכחות כיין

נושן

בחוץ עונת הקיץ מתהוללת, בפנים עונת הסתיו הגיעה וזה בדיוק הפער בין ההבשלה לקמילה, כמו שנאמר "דור הולך ודור בא". ממרום גילו כדאי שתהא בו השלמה עם טבע היקום.

מכבדת דעתך צביקה יקר