ההכרה אצלך עלתה כי המיית פסגות גופך כציפורים המשכימות בגינת אביך. תודה רבה לך אדם היקר, יום טוב.

הרגעים העמוקים ביותר של אהבה או זיכרון יכולים לעלות לפתע, בעוצמה שקטה אך חזקה – כמו ציפורים שמתחילות לשיר עם שחר. הזיכרון הפרטי והגופני מתמזג עם הטבע והעבר, ונושא עמו רגש עז ומטהר.

יפה כתבת אדם  היקר

שמוליק

מילותיך עלומות בעיני, הן מסתירות טפחיים ומגלות רק קצהו של טפח.
בחטף יקיצתך מול מראות מני אז. ומה מסתתר בגינת אביך?
לך הפתרונים.

הבזק של מחשבה עולה בך. אודותיה. הריגוש הפיזי הזה שצץ ועולה.  

.

אהבתי. מאוד. מאוד.

תודה רבה-רבה, אדם, יקר. <לב>

רבקה

---

ברשותך, הצעת עריכה (נא לא להיעלב!):

בשורה הראשונה: רק  "...ו" , או "ו... " 

כי "אז" כבר מופיע בשורה הראשונה, 

ואתה/השיר זקוק ל"אז" ב-"אי-אז" . 

תודה שוב. <לב>

רבקה

---

כשתשוקה חוברת לגעגוע... אוי לי ואוי ליוצרי. נהדר!

יופי של שיר: תמציתי, מסעיר, מסתורי.

אהבתי מאד

??

נערות נשכחת 

נוגע ופשוט