האומנם

זועק, חשבון נפש: את לא היית בטוחה באמת שבך, הלכת עיוורת בן המון בני אדם, נשענת על מוזריותך, אנשים מתו ונולדו סביבך מבלי שהבנת מי נקבר לפני מי וכך האצבע המאשימה ואמרה די לחיים הרגילים, התיישבת בתוך בועה, עצמת עיניים וחלת. תודה רבה לך אלה היקרה, יום טוב.

השיר  עוסק בתחושת בלבול, ניכור וחיפוש אחר אמת פנימית. את מתארת שבריריות נפשית, חוסר ביטחון וזהות מטושטשת מול עולם כאוטי. בסופו של דבר, את נסוגה פנימה – לחלום – כמפלט מהחיים הרגילים שאין בהם תשובה.  כשאין ודאות בחוץ, אולי נותר רק להקשיב למה שמתחולל בפנים.

שיר עם הרבה חומר למחשבה כתבת קרידה.

יום שלישי פעמיים כי טוב

שמוליק

החיפוש אחרי השקט והשלווה הפנימית,  גורם לנו, לעיתים, להשתבלל בתוך עצמנו, לחפש מקלט מהסערה החיצונית.
"בועת עצמי" כפי שכתבת משמשת חומה ומגן מהעולם החיצון, אך אין להתמיד בכך, כדי שלא לטבוע בתוכה, ללא יכולת לצאת.

הלכת כעיוורת בקרב האנשים, חיפשת את דרכך ולאו דווקא תכננת אותה. עכשיו את מנתבת נתיב מושכל המיועד רק לך. 

.

הו.

הו-ו-ו !!

שיר רגיש-רגיש, שנכתב ברגע רגיש-רגיש 

ואישי-פנימי. 

האצבע האשימה - מעמד שקשה לחיות אותו.

דיבר אליי מאוד.

ואהבתי מאוד.

תודה רבה-רבה ורק טוב, אלה, אהובה. <לב>

רבקה

---

הלכתי כסומא

אך היטב ראית הכאב