שְׁדוֹת הַחַמָּנִיּוֹת בְּנַחַל עוֹז🌻🌻🌻🌻

אתה עומד בשדה - ורואה לא רק את הפרח מרים ראש וזקוף - עושה אהבה עם השמש 

אלא את לב האדם המתרומם מאפר וחולם שעוד יהיו פה ימים ימים של אור אהבה ושלווה

אחד השירים היפים - יפים - 

תודה

דבר אלי בחמניות אהובי - כמו שתמיד אני אומרת
 

לשירים אתה לא צריך לקרוא לי - חיוך  

רק לסיפורים כי לא מגיעה לשם

תודה אביה יקרה על תגובתך המרגשת והמפרגנת.

בשבילך חמניות הן הפרחים היפים בעולם ולא בכדי אמרתי שתאהבי את השיר. גם התמונה שצירפת מקסימה.

השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר . למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר וחולם על ימים של שקט ושלום.

בברכה

שמוליק

מרגש ואופטימי: אתה ניצב בשדה בנחל עוז ורואאה לא רק פרח נוטה אל השמש אלא גם לב אדם מתרומם מאפר ועוד חולם שיהיה פה טוב, על ימים של שלווה ושקט. תודה רבה לך שמוליק יקר, ערב טוב.

תודה דני היקר על תגובתך,

השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר . למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר וחולם על ימים של שקט ושלום.

בברכה

שמוליק

ערבטוב שמוליק יקר

אהבתי מאוד השיר

תודה אילה יקרה על תגובתך,

אני שמח שאהבת את השיר ,

מתוך האפר תצמח מחדש התקווה כמו החמניה בשדה החמניות של נחל עוז.

בברכה

שמוליק

באמונתי, הבריאה זוכרת הכל.  יש בה התחלה, אמצע ואינסוף, יש בה, בבריאה, עבר הווה ועתיד והיא מפזרת אבקת שיכחה על שלל ברואיה, כדי שאלה יוכלו להמשיך את שרשרת החיים, בכל מחזור מחדש. מה שנחרב, ינבוט ויבשיל מחדש, כל מה שמת ושב אל האדמה, ימצא דרך להיוולד מחדש.   
בשירה של דורית צמרת, "החיטה צומחת שוב" היא שואלת:
"זה אותו העמק, הן זה אותו הבית / אבל אתם הן לא תוכלו לשוב / ואיך קרה, ואיך קורה עדיין / שהחיטה צומחת שוב.".
ולי ברור שכך צריך להיות, כדי השפיות תישאר בנו.

תודה אילנה יקרה על תגובתך המפורטת,

אכן כך , מתוך האפר תצמח שוב התקווה לימים של שקט ושלווה כמו אותה חמניה שיודעת מה קרה אז ועכשיו צומחת זקופה.

בברכה

שמוליק

תודה צביקה היקר על תגובתך 

לו יהי באמת , כמו אותה חמניה שצומחת מתוך אדמה מדממת כך יקום העם הזה מתוך האפר ויזכה לשקט ושלווה.

בברכה

שמוליק

.

האמת היא שהטבע "זוכר" רק את המחזוריות 

שלו - אם אפשר לכנות את המחזוריות כזיכרון. 

אל תדאג: הבנתי מה כתבת, למה התייחסת, 

למה התכוונת, ...

תודה רבה-רבה והמשך ערב נעים ורגוע, 

שמואל, יקר. <לב>

רבקה

---

תודה רבקה יקרה על תגובתך,

אני שמח שהבנת למה התכוונתי, נקווה לימים טובים ופריחת החמניות תהפוך לפריחת השקט והשלווה והשלום שכל כך חסר לנו בימים אלה.

לילה טוב

שמוליק 

כולי תקוה שאת המראות היפים כל על אותם תיארת בשיר,שמוליק היקר,אזכב לראות בעוטף בחודש הבא

תודה אודי היקר על תגובתך,

נקווה  באמת שכך יהיה  , תזכה לראות את אותה  חמניה שצומחת מתוך האדמה ה מדממת וכמוה יקום העם הזה מתוך האפר ויזכה לשקט ושלווה.

יום טוב ושקט

שמוליק

כמו החמניות המסיטות ראשן אל השמש, כך אתה מפנה את האדם לחיפוש אחר האור, אחר הכוח שבתוכו עד שיתרומם מעפר. 

תודה גלי יקרה על תגובתך.

אכן השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר. למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר ( לא מהעפר) וחולם על ימים של שקט ושלום.

יום שלישי מבורך

שמוליק

איש יקר

בדמייך חיי

כך כתוב

ולמרות הדם הרב שנשפך

על האדמה ספוגת הדם אנו ננצח

את הרוע ואת כל המרצחים

שחפצים בהשתדתנו.

יום טוב ושקט

פעמיים כי טוב

ממני

תודה מרים היקרה  על תגובתך.

אכן השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר. למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר וחולם על ימים של שקט ושלום.

יום שלישי מבורך

שמוליק

הן מפנות את ראשן את השמש,

אולי כדי לא לראות את הדם הספוג באדמה,

שם בשדות נחל עוז.

שדות החמניות מספרים את סיפר המקום,

ואתה עומד בשדה החמניות ומקשיב לסיפורן

סיפור של כאב נורא.

תודה נורית יקרה על תגובתך.

אכן השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר. למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר ( לא מהעפר) וחולם על ימים של שקט ושלום.

יום שלישי מבורך

שוברת משהו בתוכי

הזעקה בתוך הדממה נשמעת 

בוכה וכואבת 

ומתי זה יגמר 

...

יום טוב קרידו

תודה אלה לי קרידה על תגובתך.

אכן השיר מתאר שדות חמניות שפורחות במקום שידע כאב ומלחמה ב7 באוקטובר. למרות השקט והיופי שבטבע, האדמה זוכרת את הדם שנשפך.

הטבע לא שוכח, אך גם מרפא. מתוך הכאב צומחת תקווה – כמו הלב האנושי שמתרומם מהאפר ( לא מהעפר) וחולם על ימים של שקט ושלום.

יום רביעי מבורך

שמוליק