ונזכר

עם הזמן השתפשף: היום הוא כמו אומן מהוקצע, מתבל ומערבב עיסתו ודמעת זקנה נושרת לתוכה. תודה רבה לך צבי היקר, יום טוב.

.

צביקה, יקר, 

הזכרת לי אנקדוטה על רמברנדט, אבל

במהופך:

אחד מציוריו גדולי המידות נדרש ליותר 

משלושים (30) שנות עבודה: היה חסר לו

מודל לקבצן. 

יום אחד מצא את הקבצן הנכון, והזמין 

אותו. הקבצן בא לדגמן, ראה את הציור -

ובכה. רמברנדט שאל אותו על סיבת הבכי. 

"אני הייתי המודל לילד המתוק שציירת

כאן," הוא השיב. 

ולשירך:

כן, אני מבינה. ומזדהה. 

תודה רבה-גדולה לך עליו, איש יקר. <לב>

רבקה

---

מזדהה. מה זה מזדהה

כך כנער בן 17 לש וחש, וקצת חשש מאזהרות ההורים. כיום, הלישה בחומר, בפיסול ונוסטלגיה נוגה לימים שהיו ואינם עוד. 

השיר מתאר גבר מבוגר שמערבל עיסה ונזכר ברגע אינטימי מהעבר עם נערה צעירה. הזיכרון מעורר בו רגשות ישנים וגורם לדמעה לזלוג.

העבר לא נשכח – רגשות ותשוקות ישנות צפות גם בזקנה, וחושפים את המורכבות שבין זיכרון, חרטה ותשוקה.

יפה כתבת צביקה היקר

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

היום כמו אומן מהוקצע-

מתבל ומערבל עיסה,

ודמעת זִקנה נושרת לתוכה.

חג לבן שמח

העיסה של היום היא לא העיסה של פעם...אבל עדיין מזכירה נשכחות..

ערב נעים וחג שבועות שמח..ידידי היקר..

ניחוחות, ארומה או צלילים שנוגעים בזכרונות מוקדמים הם טריגר לכל אחד מאיתנו, ואנחנו נזרקים, באחת, אל עבר העבר הקרוב או הרחוק. כתיבתך יפה!
תודה, אילנה.פ