ונזכר

ערבב את העיסה בקפדנות-   

ידע שזה מה שנדרש לשלוותו-   

לחוש את היצירתיות גואה בו.

חזר לאז- את ידיה מעלה-מטה ליטף

ערבל-עיסה וחש בפעימת אבריו

ובת השבע-עשר שאלה: ומה עכשיו?

לא מעל הברכיים, לא מתחת החזה-

הוא רצה ופחד:

אמא שלך קראה אותי לשיחה.

היום כמו אומן מהוקצע-

מתבל ומערבל עיסה,

ודמעת זִקנה נושרת לתוכה.