שם ופה

אתה נלהב מהבתים העתיקים של פריז, הכפרים המצויירים הסמוכים לאמסטרדם, הקפה ברומא ואתה יושב על גדות הירקון וציפור שם מחרבנת על ראשך ואתה מודה. תודה רבה לך משה היקר, יום טוב.

כי אין כמו ארץ מולדת, על הטוב ועל הרע שיש בה. 
בשירו "ללכת שבי אחרייך" כותב אהוד מנור, בבית השני:  "...לחיות על פני ובתוכי האדמה/ הארורה והיפה הזאת...". ואנחנו, שהורינו עברו שואה לפני שמונים שנה ואנחנו, שעברנו שואה נוספת לפני שנה ושבעה חדשים, יודעים, שעם כמה שמדינות העולם יפות ונהדרות, הארץ שלנו, ארץ אבות, היא הארץ הכי יפה והכי מרגשת.

השיר  מציג ניגוד בין מקומות יפים ומרשימים בחו"ל (פריז, אמסטרדם, הדנובה, רומא) לבין מציאות פשוטה וקומית בארץ – לשבת ליד הירקון ולקבל ציפור על הראש.

גם אם העולם רחב ומרשים, יש יופי (ואירוניה) בקיום המקומי, בצניעות, ואפילו ברגעים הקטנים והלא מושלמים של "כאן". הכרת תודה יכולה לבוא גם מתוך הפשטות.

יפה כתבת משה.

יום שלישי מבורך

שמוליק

אל תגזים יש לנו את הג'ילבון

זה הנהר שלנו בתל אביב. לא בדיוק נוף אירופאי, וציפור אפילו מחרבנת על הראש. אבל זה מה שיש. אוף! 

אין כמו הארץ ...על נחליה ואפילו לשלשת ציפוריה..

המשך יום טוב וחג שמח לך ידידי משה..

אתה מתאר  באופן מעניין-  את כל המראות היפים ונראה שהציפור מביאה לך ברכה גדולה.

 שבת שלום וחג שבועות שמח.