אליהו הנביא שתה ... (מי שקראו: סליחה! מעלה בשנית. הייתה לי טעות.)

השיר מתאר זיכרון ילדות מסדר פסח שבו ילד שתה את יין אליהו ונשבע שלא ישתה עוד. הזיכרון משמש כמטפורה לביקורת על מנהיגים "שיכורי גדלות" – אנשים שחסרה להם חוויית התפקחות, ולכן הם ממשיכים בהתנהגות הרסנית. אנחנו יודעים במי המדובר.

בניגוד לילד שהתפקח מהשכרות ולמד, יש מנהיגים שמעולם לא חוו גבול או חרטה – ולכן שכרון הכוח שלהם נמשך ומזיק. השיר קורא למודעות, ענווה והתפקחות.

יפה כתבת רבקה יקרה על המנהיגים שלנו המובילים אותנו אל עברי פי פחת.

יום שני מבורך , נקווה לבשורות טובות.

שמוליק

זיכרון צף ועולה בך, על אלישע ששתה מכוסו של אליהו הנביא ועוד הוסיף. ואת רואה כאן את המנהיגים בשכרות גדלות שכזו וזה כה מכאיב לך.  ובצדק . 

נוגה, זועק, מעורר תהיות: לא ברור לך הקשר בין שיכורי הגדלות בארצנו לאליהו הנביא. תהיות אלה את מעלה בעקבות סדר פסח שערכתם כשהיית בת חמש. שיכורי הגדלות אצלנו מעולם לא חוו התנסות דומה ושכרותם נמשכת ומדבקת ומשתוללת ומי יעז להרכין ראש.  אין קשר. נסחפים. יש והדת לוקחת למקומות לא נכונים למרבה הצער. יום טוב ומיטיב.

ואותו אליהו שבמקרא

בטח חשב אחרת בכוס היין שנשפכה לקערה 

והוא נשבע לא עוד 

אבל עוד והרבה 

סבל חטופים 

ממשלה הזויה 

יום שקט יקרה 

אגב פעם נשארתי ערה כמועט כול הלילה

כדי לראות את אליהו הנביא שותה

חיכה שארדם ובא

.

אגב: את הכי מקסימה שיש. <לב>

את תוהה רבקתי היקרה, מי יקח את השיכורים האלה אל האסלה ויטה את ראשם מעליה.

כמו שעשתה אמא של אלישע, אחרי שאז בסדר פסח, שתה את היין מכוסו של אליהו, 

לקחה אותו, והרכינה את ראשו מעל הקערה...

זיכרון מהילדות המוקדמת עולה בך ומעורר מחשבות אקטואליות, על ההנהגה, שיכורת הגדתות,

ששולטת בנו ואין אף אחד שינער אותם. שיזיז אותם הצידה כדי שיתפקחו משכרונם.

זה מה שהרבה פעמים עושים לנו הזכרונות.

אליהו הנביא, אליהו הגלעדי 

במהרה יבוא אלינו...

.

הו. 

רק עכשיו אני רואה את תגובתך כאן. 

תגובה חכמה.

תודה! 

רבקה

---