הַיָּמִים הַבָּאִים ...

זועק: תחושות קשות אופפות אותך עם בוא ימי הזיכרון. סביר להניח שהמלחמה הנוכחית נותנת אותותיה על תחושותיך. תודה רבה לך רבקה היקרה, נקווה שהמלחמה תגיע לסופה. סבלנו מספיק עד הלום. אמן ואמן.

השיר מבטא את התחושות הכואבות והמורכבות שמלוות את המעבר בין יום השואה ליום העצמאות – שבוע טעון מבחינה רגשית וזהותית. את מתארת כיצד זיכרונות ומראות מן העבר מציפים אותך, וכיצד הגוף והנפש מתקשים לשאת את המעמסה.

הזהות הישראלית טומנת בחובה מורכבות – שילוב של כאב וזיכרון עם גאווה ותחייה. המעבר משואה לתקומה אינו פשוט, והוא דורש מהאדם להכיל רגשות מנוגדים – אבל, תקומה, תקווה וסבל.

שיר שהוא חלק מההויה הקיומית שלנו כעם בארץ הזו כתבת רבקה יקרה . מרגש ונוגע.

בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה עובר קו עבה מאד ספוג בדם , דמעות ותקוה.

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

לגמרי כך. יום השואה, יום הזיכרון - רק אצלנו לצערנו. והאווירה כבדה.  

שבעה ארוכה והלב כבד מנשוא 

חיבוק לך אהובה

כן רבקתי היקרה, הוא כל כך קשה המקום הזה, אני יודעת.

אני מרחפת בין שני הימים האלה ולהב בוכה.

אני מרחפת עם סבתי ולוקחת אותה לבקר את נכדה שם למעלה.

ואני מדליקה נרות ואני לוחשת מילות געגוע וכמו שאמרת רבקתי היקרה,

הגוף מכניע את הראש -

כל כך קשה הוא המקום הזה...

אבלות חרוטה בכאב