מסכה

מַסֵכָה/עִידִית אוֹרְדָן

כְּשָׁאֵל בָּמַת הַחַיִּים הַמַּסֵּכוֹת נִכְנָסוֹת,
אֶת הַפָּנִים הָאֲמִתִּיּוֹת הֵן מְכַסּוֹת.
הָעוֹטִים מַסֵּכָה עוֹשִׂים זֹאת מִבְּחִירָה,
לָהֶם הַסִּבָּה בְּרוּרָה.

הָאֶחָד עָטָה עַל פָּנָיו מַסֵּכָה שֶׁל אִישׁ נֶחְמָד,
כֻּלָּם רָצוּ לִהְיוֹת עִמּוֹ בְּיַחַד.
אַךְ אָז צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים
כְּשֶׁמִּמֶנוּ נֶעֶקְצוּ הֲמוֹנִים.

הִיא עוֹטָה עַל פָּנֶיהָ מַסֵּכָה מְאֻפֶּרֶת וּמְחַיֶּכֶת
כָּךְ לְכָל מָקוֹם הִיא הוֹלֶכֶת 
כְּשֶׁמִּפָּנֶּיהָ אֶת הַמַּסֵּכָה מְסִירָה
מִתְגַּלִּים עַל פָּנֶיהָ כְּאֵבָהּ וְצָעֲרָהּ.

יֵשׁ הָעוֹטִים מַסֵּכָה שֶׁל חֲבֵרוּת

שֶׁלֹּא תָּמִיד בְּרוּרָה הַהִתְחַבְּרוּת

נִכֶּרֶת בָּהּ מִדַּת מוּזָרוּת

הַאִם לְמַעַן קַבָּלַת שֵׁרוּת?

הִיא הִכִּירָה בָּחוּר נָאֶה וְחָבִיב

כְּשֶנִפְגְשוּ הָיָה אָדִיב וְנָדִיב

כְּשֶהוּסְרָה הַמַּסֵּכָה לְאַחַר הַחֲתֻנָּה

גִּלְּתָה הִיא אֶת אִישִׁיּוּתוֹ הָאֲמִתִּית לָרִאשׁוֹנָה.

אֶת הַזֶּהוּת הַאֲמִתִּית הַמַּסֵּכָה מַסְתִּירָה 
עָצוּב וּמַכְעִיס כְּשֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְעוֹלֵל רַע
אַךְ מַסֵּכָה וְסוֹד לֹא נִשְׁאָרִים כָּל הָעֵת
לְבַסּוֹף מִתְגַּלָּה הָאֱמֶת

פַּעַם בְּשָׁנָה נַעֲטֶה מַסֵּכָה

שֶׁתִּהְיֶה נֶחְמָדָה, מַצְחִיקָה  וּשְׂמֵחָה

בְּחַג פּוּרִים נִהְיֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר

וּבִשְׁאָר הַשָּׁנָה עַל עַצְמֵנוּ לֹא נְוַתֵּר