שיר השבוע - פּוֹסְעִים בְּמִשְׁעוֹלֵי הַאַהֲבָה

פּוֹסְעִים בְּמִשְׁעוֹלֵי הַאַהֲבָה

וְאֲנִי יַלְדָּה אָפֹרָה,

גַּם אִם לְעִתִּים יִשְטְפוּנִי
בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,

עוֹדֵנִי נִצֶּבֶת מִנֶּגֶד
כּוֹבֶשֶת אֶת כֹּל הַחֶלְקוֹת הַטּוֹבוֹת.

בֵּין הַקְשָתוֹת
הַיְּקוּם טוֹבֵל בִּצְבָעִים וְהָאוֹר מַלֵּא.

אַךְ הַרְבֵּה בְּעִצְבוֹנִי, יַטְבִּיעֵנִי הָאָפֹר

אֶלָּא אִם -

אֶלָּא אִם אַתָּה מַנִּיח כַּפּוֹת יָדֶיךָ,

שוֹטֵף אוֹתִי בְּנַחְשוֹלֵי תְּשוּקָתְךָ,

בְּמַעְגָּלֵי חִבָּה וּכְּמִיהָה נוֹגַעַת.

מְלַטֵּף בְּאֶצְבַּעוֹת עָנֹגוֹת,

נוֹגְעוֹת לֹא נוֹגְעוֹת

אַךְ לְעִתִּים בְּעָצְמָה -

יִשְׁקְעוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ

עַזוֹת, תּוֹבְעַנִיוֹת, חוֹמְסוֹת בְּמַעֲמַקֵּי בְּשָׂרִי;

עֲנָנִים מְבֻשָמִים עַל רֹאשֵינוּ:
רֵיחוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה

כְּקֶצֶף הַגַּלִּים מֵאָחוֹר,
מְכַסִּים אוֹתִי בְּלַחְלוּחִית מְרַעֲנֶנֶת

וְיַדֵיךָ -

כְּבְּמַגָּע שֶׁל קוֹסֵם,

טוֹות קוּרִים אַוְרִירִיים שֶׁל אַהֲבָה,
כְּרֶשֶׁת נֶחְשֶקֶת אוֹפֶפֶת

כְּמַגָּע מִסְתּוֹרִי קַמָּאִי שֶׁל קוֹסֵם עָלוּם

הָמֵס אוֹתִי,

          חָמוֹס אוֹתִי,

                     תָּכְנֵת אוֹתִי,

                                הַתֵךְ אוֹתִי,

סַתֵּת אוֹתִי מֵחָדָשׁ.

מְחַק אֶת הָאָפֹר בְּהַגִיחוֹ, מְנַסֶּה לִכְבֹּשׁ.
 

אֲנָחְנוּ -

מוּל קְשָׁתוֹת הַאֶקְוַדוּקְט בְּקֵסַרְיָה, קָיִץ

מִבַּעַד לְאַחַת הַקְּשָׁתוֹת שְׁקִיעָה שֶׁל שְׁנַיִם - לְבַד

פּוֹקְדַיו מִכְּבָר פָּנוּ לְבָתֵּיהֶם הַחוֹף שָׁקֵט וְקָסוּם,

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת
נוֹשְׁקוֹת לַיָּם כִּנְשִׁיקַת מָוֶת אַחֲרוֹנָה

רֶגַע לִפְנֵי הַבְּעֵרָה

בַּאֹפֶק אָדֹם וְכָּחֹל עִרְבּוּבְיָה.

עִרְבּוּבְיָה גַּם בְּקִרְבִּי עִרְבּוּבְיָה גַּם בִּקְרַבָי

יִשְׁתּוֹלְלוּ שָׁם כֹּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, כֹּל צִבְעֵי הַלַּהַט.

שָׁקֵט הַיָּם מִמּוּל צוּנָמִי הַיָּם שֶׁאֲנִי

מַטְבִּיעַה אוֹתְךָ בְּתוֹכִי כְּאָסִיר,

לֹא אַתִּיר לוֹ לְהִמָּלֵט מִסוֹרָגָי הַכּוֹלְאִים.

כִּכְלוֹת -

אַחֲרֵי הַרַעַש הַרוֹגֵעַ שֶל חִיבּוֹר עִלָּאִי -

- - - - - הִ תְּ פָּ רְ ק וּ ת - - - - -

רוֹצָה אִתְּךָ לְהִתְעַלֵּף יַחַד,

לִטְבֹעַ בַשֶּׁקֶט הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל אַחֲרֵי,

כְּשֶהַחָזֶה מִתְנַשֵף מְהִתְּרַגְשוּת, שָדַי כְּגַּלֵי הַיָּם,

בְּחִיּוּךְ מָתוֹק שֶׁל תּוֹדָה בְּדִמְעָה נִגֶּרֶת שֶׁל עֹנֶג.

עַד נָבוֹא שׁוּב לָתוּר זֶה אֶת זוֹ

פּוֹסְעִים מִשְׁעוֹלֵי אַהֲבָתֵנוּ-תְּשוּקוּתֵּינוּ

אוֹהֵב וְאוֹהֶבֶת וכְּמֵהֵי סְעָרָה נוֹסֶפֶת.