שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת -תּוֹךְ כְּדֵי צְעִידַת הַיּוֹם

זועק, מעורר תהיות, קריאה נרגשת לבורא - אנחנו סובלים חצי שנה, החטופים סובלים ואת קוראת לבורא שיתגייס אל העם הנבחר שלו ולא יתן למזימות שרקם האויב להתממש. תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב. הלוואי שנצא מזה בכוחות עצמינו והכל יגמר. 

חֲצִי שָׁנָה עָבְרָה
וְשׁוּם דָּבָר 
לֹא הִשְׁתַּנָּה.
אַזְעָקוֹת וּפִיצוּצִים
הָפְכוּ כָּאן לְשִׁגְרָה.
הַחֲטוּפִים בְּמִנְהָרוֹת,
חַיָּלִים נוֹפְלִים,
אִמָּהוֹת בּוֹכוֹת,
וּמְפֻנִּים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים
מָה יְיַלֵּד יוֹם.
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא יְכוֹלִים
וָאָנָה אָנוּ בָּאִים.
חֲצִי שָׁנָה עָבְרָה
הַאִם פַּסָּה לָהּ תִּקְוָה?
אוֹ אֱלֹהִים
אֵיזוֹ שָׁנָה קָשָׁה.

זעקתך על המצב בו אנו נמצאים  אל האל שבמרום את מפנה , שאלות נוקבות עד מתי? ואיך זה יכול לקרות הרי אנחנו עם נבחר? אין תשובות לאף אחד גם לא לאלוהים.

שיר רגיש ונוקב כתבת תוך כדי  מסע הכומתה - הצעידה היומית שאת צועדת כל יום.

לך כרגיל כתבתי שיר תגובה.

לילה טוב

שמוליק

.

אביה יקרה, אהובה, 

אני מבינה אותךְ ... 

ולא אוסיף, הפעם. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על שירתךְ, על שירךְ, על מי שאַתְּ. 

אוהבת אותךְ מאוד, 

מאחלת לךְ שבוע טוב, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

בעצם השאלה הזו מונח ספק מה לקיומו, בעיקר בימים אלה. היכן היה? האם הוא נמצא בכלל? 

והזעקה הכואבת הפורצת משאלות אלה. אכן, הן עולות בלב כולנו. מה יהיה ועד מתי ישארו שם החטופים? 

כואבת שואלת איתך

אביה יקרה

************

גם אני שכמותך

מרבה בהליכות,

זמן איכות למחשבות.

יש בי כל כך הרבה שאלות 

ותשובות מעט מאד ...

כתבת כה יפה מדם ליבך ...

תקווה לימים טובים ובטוחים

בוקר מאיר בתקווה

ממני עליזה.