בֻּבּוֹת

זועק, נוגה - שלגיה בובתך ודומיה מעוצבים בשקט ואילו אנחנו בובות בשליטתם, מעוצבים בסערה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב. מזכיר לי את דבריו של הפסיכולוג הביהיוריסט ב.פ סקינר שטען כי החברה שולטת בהתנגותינו.

.

אני מבינה. אכן, יש קרבה.

מה שכתבתי שייך יותר לסוציולוגיה, לאמיל דורקהיים (Émile

Durkheim).  

תודה רבה-רבה-רבה על קריאה+תגובה ועל תרומתךָ, דני, 

איש יקר מאוד. 

ערב טוב לךָ. <לב>

רבקה

---

את מתחילה ממחשבה על דליה רביקוביץ וחייה המורכבים, לצד ההתמודדות שלה והפיכתה למעין בובה מתוקנת. ואז שלגיה הבובה שלך, ומכאן אסוציאטיבית תיאטרון הבובות האבסורדי בו אנו מצויים. אכן אנו מעוצבים בסערה.  

הַבָּמָה גְּדוֹלָה 
וַאֲנַחְנוּ הַבֻּבּוֹת
שֶׁבַּחוּטִים נִמְשָׁכוֹת
לְגוֹרָל לֹא יָדוּעַ.
מִי מוֹשֵׁךְ?

כֵּן בָּרוּר, כֵּן יָדוּעַ,
רַק חַיִּים אֶת הַיּוֹם, 
וְלַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה רַק חֲלוֹם..

תודה רבקה יקרה על שיר עוצמתי , אנחנו חיים בתיאטרון האבסורד בו אנחנו בובות שבחוטים נמשכות לגורל לא ברור ולא ידע.

יום שקט

שמוליק

הזכרת לי את בןבתי מגיל 4

שנתפרה בבית באהבה

אֲנַחְנוּ בֻּבּוֹת, בִּשְׁלִיטָתָם.

הַבָּנָלִיָּה שֶׁל קִיּוּמֵנוּ וְשֶׁל דִּמּוּיֵינוּ

.

שִׁלְגִּיָּה בֻּבָּתִי וְדוֹמֶיהָ מְעֻצָּבִים

בְּשֶׁקֶט. אֲנַחְנוּ מְעֻצָּבִים בִּסְעָרָה.

מקסים

כשאנחנו מעוצבים מבובה שסוערת כל הזמן

נשלטת שולטת מתחדשת

ולא ממש בובות אנחנו כי מגיבים כבני אדם לכל תנועה 

יום שקט יקרה 

היכל השיגעון

אם ברעש ואם , בשקט....

אכן רבקתי היקרה, העולם הוא במה ואנחנו בובות 

ויש כל מיני בובות. דליה רביקוביץ הייתה פעם בובה ממוכנת

וכשנרגעה היא הייתה בובה מתוקנת,

לביאליק היו שתי בובות, בובותיים - צילי וגילי היו השתיים.

ולך הייתה שלגיה, בובה שנשאת על כפיים.

והבובות האלו מובילות אותך לתיאטרון הבובות שבו אנחנו חיים

ובו מניעים אותנו ומזיזים אותנו ואנחנו לגמרי בשליטתם

אין לנו אפשרות לנוע לבד...

ולי הייתה בובה שקראתי לה דליה, בובה גדולה מגומי

ודליה הייתה מסכנה, כי חור גדול נפער בראשה

(אחרי שנגסתי בו), והיא כמו שלגיה שלך מעוצבת בשקט...