דניאל

דניאל/ש.כהן

דניאל, בחור צעיר בן 25, נאנח בכבדות. עוד יום עבר, עוד יום שבו חבריו התרחקו עוד קצת עמוק אל תוך חיי הנישואין והמשפחה בעוד הוא נותר מאחור, תקוע על אי בודד של רווקות. הוא כל כך רצה להתחתן ולהקים משפחה כמו  מרבית חבריו, אך הדבר עדין לא צלח בידיו.

דניאל הוא  בחור נאה בגובה ממוצע עם עיניים חומות עמוקות וחיוך כובש. הוא לומד באוניברסיטת חיפה, ונחשב לסטודנט מצטיין, עובד חרוץ , וחבר נאמן. כל המרכיבים לכאורה היו שם, אז למה אף אחת לא רצתה אותו? מדוע הוא לא נמצא בזוגיות?שאל את עצמו.

היה זה יום חמישי, בנסיעה שגרתית באוטובוס מהאוניברסיטה לתחנת לב המפרץ, שם היה אמור לעלות על אוטובוס לתל אביב ולבקר את הוריו שגרים ברחוב צדדי ליד שדרות חן.

האוטובוס היה עמוס בנוסעים. כשעלה לאוטובוס, סקר את היושבים וחיפש מקום פנוי לשבת. המקום הפנוי היחיד היה במושב שמאחורי הנהג, שם ישבה צעירה עם אוזניות על אוזניה שהיו מחוברות לטלפון הנייד שלה. היא היתה מרוכזת במכשיר, ולא שמה לב שדניאל התיישב לידה.

דניאל הביט בצעירה שנראתה לו כבת עשרים וארבע , ונאה מאד בעלת שיער שחור שופע.

המבט שלה  שובה לב. עיניים ירוקות בורקות, חיוך שובב, שיער זהוב גולש. הוא לא עמד בפיתוי ופתח איתה בשיחה.

כשירדו בתחנת לב המפרץ הם המשיכו לשוחח גם כשעלו על הרכבת לתל- אביב. הזמן חלף ביעף, ודניאל חש לראשונה זה זמן רב תחושה של קשר אמיתי. הם קבעו להיפגש שוב, ודניאל כבר ראה לנגד עיניו תחילת סיפור אהבה חדש.

אך לגורל, כידוע, יש תוכניות משלו. כשהגיע לבית הוריו הטלפון הנייד שלו צלצל. על הקו היה חברו הטוב רונן.

"דניאל , אתה יודע כמה אני דואג לך , תתקשר למספר הטלפון 052..

"של מי המספר "? שאל דניאל

"חברה טובה של מירי אשתי, אולי יצא משהו מזה" ענה רונן

"טוב , אני אתקשר" אמר דניאל

"בהצלחה " השיב רונן.

באותו ערב  דרכיו של דניאל הצטלבו עם בחורה נוספת. דליה יפהפייה מרתקת, שגרמה לו להרגיש שוב את הפרפרים המוכרים בבטן.

דניאל התקשר אליה בשיחת וידאו, והציג עצמו כחבר של רונן ומירי.

הוא נסחף שוב בקסם החדש, ודחה את הפגישה עם הבחורה מהאוטובוס. לא טרח להודיע לה, ופשוט נעלם.

הימים הפכו לשבועות, ודניאל שקע עמוק יותר ויותר בתוך מערבולת הרגשות. כל פגישה עם דליה יצרה אצלו חיבוטי נפש. דליה שהבינה שדניאל לא מעוניין, החליטה לנתק את הקשר ופשוט התרחקה.

דניאל הבין את החלטה של דליה לנתק איתו את הקשר. ברגע של מצוקה נפשית החליט להתקשר לבחורה שפגש אז באוטובוס.

אבל הבחורה מהאוטובוס היתה פגועה וכועסת, מחקה כל זכר שלו מחייה, ולכן לא ענתה לניסיונותיו להתקשר אליה.

דניאל נותר לבדו, והחליט ללכת לטיילת שם עמד והביט אל הים הסוער ועל הגלים הקוצפים, שהגיעו לחוף וחזרו לים וחוזר חלילה. דמעות עלו בעיניו.

"למה?" שאל את עצמו שוב ושוב. "למה אני כל כך בודד? למה אף אחת לא רוצה אותי?".

הוא ידע שהתשובה נמצאת בתוכו שם בין גלי הלבטים והפחדים.

הים אמר את דברו בקול אדיר וסוער, ודניאל ידע שעליו לצאת למסע פנימי לחפש את האמת בתוך עצמו. שם בין גלי הדמעות הוא מאמין שימצא את דרכו חזרה אל דרך האהבה.

11.3.22