(המשך ל-השישה באוקטובר ...: הייתי בין המקללים ... / בתינו המו תינוקות ... /-

זה מה שאספנו כעם 

מלחמות , כאב 

והמון יוהרה 

והתשלום כבד כבד 

חיבוק לך אהובה

מלאו אסמינו בר ויקבינו יין,
בתינו הומים, הומים מתינוקות
ובהמתנו פורה -
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה,
ואין, ואין עדיין?
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה,
ואין, ואין עדיין? (פנחס לנדר)

אכן נרדמנו בשמירה  ומאז ועד היום אנחנו משלמים על חטא היוהרה בריבית דריבית.

מה עוד תבקשי  מאיתנו מכורה?

הזקנים שחוו את המלחמה שאותה סיפרו לילדים שמשום מה ידעו ונרגעו.

שני שירים עוצמתיים רבקה יקרה המסבירים בצורה כואבת את מה שקורה כאן היום במדינה.

מועדים לשמחה

שמוליק 

תמיד הייתי בשמאל. גם לפני ואחרי ששת הימים.

<לב> <לב> <לב>

כאבה של מלחמה בה את כותבת סוג של קללה 

אכן מקוללת היא המלחמה 

שנדע ימים שקטים 

את יודעת אני מפחדת ממלחמות ...

חזית את התחושה הקשה שירגישו כאן. המלחמה ההיא ותוצאותיה, ובכלל תוצאות המלחמות כולן. ורוגע? הוא אינו בנמצא. 

רבקתי היקרה, זכורים לי הימים ההם...

אשתף אותך בסיפור אישי.

בתקופת מלחמת ששת הימים ואחריה, היה לנו שכן, איש צבא

שהיה ממונה על מערך השמירות בגדה שזה עתה נכבשה.

קיבלנו אישור לסייר בגדה, במקום עדיין שרר עוצר.

היינו בירשלים יריחו הר גריזים והר עיבל...  וכשחזרתי אמרתי -

עכשיו אפשר לעשות שלום. להחזיר את השטחים תמורת שלום.

רצו להרוג אותי על הדברים האלה. כן נחשבתי לבוגדת...

היום - גם אם תהיה מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון, שלום כבר לא יהיה.

אולי רק באחרית הימים. אבל אנחנו כבר לא נראה אותו.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> התגובה שלךְ נותנות לי חומר למחשבה. <לב>