חֲמִשִּׁים שָׁנִים חָלְפוּ...

וְאָז נִשְׁמְעָה הַדְּפִיקָה בַּדֶּלֶת,

חֲמִשִּׁים שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז

הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה הַהִיא.

"מוּקִי נֶהֱרַג"  כָּךְ הוּא אָמַר בְּפַשְׁטוּת

וְאַתְּ יָשַׁבְתְּ עִם הַהוֹרִים וְשָׁתַקְתְּ

חֲמִשִּׁים שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז

כְּמוֹ הָיָה זֶה אֶתְמוֹל.

יוֹם כִּפּוּר שׁוּב יִהְיֶה מָחָר.

שיר מרגש ומצמרר כתבת נורית יקרה , את המלחמה ההיא אי אפשר לשכוח , במלחמה ההיא מוקי נפל.

מחר שוב יהיה יום כיפור והזיכרון שבלב רק מתעצם.

יהי זכרו של אחיך מוקי ברוך.

גמר חתימה טובה

שמוליק

חמישים שנים חלפו, והזמן לא מכהה את הכאב.

ימים אחדים לא ידענו מה עלה בגורלו של מוקי.

הוא הלך למלחמה ושכח בבית את הדיסקיות שלו,

כך שבנקודת איסוף החללים לא ידעו לתת לו שם.

בעלי עבר על תיקים של חללים לא מזוהים עד שזיהה אותו.

ואז הגיע המבשר...

נורית יקרה

**************

ואז נשמעה דפיקה על הדלת  ...

בשורת איוב, עמדה על מפתן,

תפנית חדה כתער

מלווה לאורך חיים שלמים.

מזה חמש עשרה שנים תמימות

שאנו מכירות בחיים ובאתר.

תמיד כתבת על מוקי שלך ז"ל באהבה כה רבה ,

בכאב גדול, בגעגוע ...

אובדן זה משהו שאי אפשר לתת בו מילים, 

כי אין את המילים הנכונות, פשוט אין ...

אבל מוקי חי כפינת הנצחה בליבך

עד כל סוף.

חיבוק לשבוע רגוע

וגמר חתימה טובה

באהבה רבה 

עליזה.

המון תודה עליזה יקרה,

תודה על המילים הטובות ועל ההבנה

תודה על החיבוק.

חמישים שנים חלפו ומוקי כל כך חסר לי.

אני רואה את חבריו בני השבעים והם הורים וסבים...

בשבילי מוקי עדיין בן עשרים.

עלם בן עשרים

ליבך לא ייתן לשכוח  ...

חיבוק ללילה שקט יקרה

המון תודה אביה יקרה. תודה על החיבוק.

ימים קשים הימים הללו למשפחת השכול...

במיוחד כי גם אני השתתפתי באותה מלחמה

היו אלו ימים קשים של חוסר ידיעה.

מוקי אחי הלך למלחמה ואת הדיסקיות השאיר בבית...

בעלי עבר על התיקיות של החללים עד שזיה אותו.

בהתחלה נאמר לכם כי מוקי נעדר ובהמשך התחוור לכם שהוא נהרג, אית זיהית אותו. בהמשך הגיעו לביתכם מקצין העיר. תודה רבה לך נורית היקרה, יהי זכרו ברוך, שלא תדעי עוד צער. חג שמח ושנה טובה.

כשמוקי הלך למלחמה, הוא השאיר את הדסקיות שלו בבית.

כשנהרג ובמקום איסוף החללים, לא היה מי שיזהה אותו.

בעלי היה זה שדפדף בתיקים ובתמונות עד שזיהה אותו.

ימים קשים היו אלה.

תודה דני על דבריך.

הרגע הנורא מכל ואין בילתו. הרגע בו עפים גיצים בלב ומאיימים לכלןתו.מילים שחודרות ופוצעות

תודה על ההבנה,

חמישים שנים חלפו ואי אפשר להכיל...

איזו אצילות רוח הייתה בבני. ביום ששי הוא כבר ידע על נפילתו של מוקי, הוא עצמו זיהה אותו. אך נתן לך לעבור את השבת בשקט ורק ביום ראשון אודיע לך. 

בואי, אקח אותך להוריך, הציע.ידע שכולכם צריכים להיות ביחד ברגע הנוראי הזה. 

דמעות בעיניים, נוריתוש. ועתה חלפו 50 שנה, והכאב אותו כאב. הזמן לא עושה את שלו.

שולחת לך חיבוק ענק של נחמה ואהבה. 

תודה על המילים תודה על החיבוק.

אכן זה רגע שאף פעם לא עוזב אותי.

הרגע בו בני סגר את הרדיו וסיפר לי שמוקי נהרג. 

אי אפשר לשכוח את זה, זה כל הזמן אתי, חי כל כך...

חמישים שנים עברו ומוקי עדין בן עשרים... עם התלתלים והחיוך הכובש שלו.

ככה אני זוכרת אותו.

אַגִּיד לָהּ מוּקִי
שֶׁגַּם אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ
שֶׁגַּם לְךָ חֲסֵרִים
הבישׁפקייז
 שֶׁל שִׁשִּׁי וְשַׁבָּת
וְאַתָּה רוֹאֶה אֶת כָּל
שֶׁקּוֹרֶה פֹּה -
וְלִיבך נֶחְמָץ 
וַעֲדַיִן וַעֲדַיִן
נוֹשֵׂא בְּלִבֵּךְ -
חֹפֶן גַּעְגּוּעִים
לַטּוֹב שֶׁהָיָה :
עִם תִּקְוָה

זה לא בריא להתרגש כל כך...

עכשיו כשניגבתי את הדמעות

אני יכולה לכתוב לך תודה.

תודה שדיברת עם מוקי

ותודה שאתה מספר לי את שאמר לך

זה כל כך משמעותי.

תודה 

יפה הבלורית הזקן והתואר.. 

לדמוע תמיד איתך יקר אובדן קשה 

מחבקת חזק יקרה 

גמר חתימה טובה 

המון תודה אלה יקרה על המילים הטובות

על המילים המבינות

ועל החיבוק

תודה

נורית.

שיר חזק ונוקב

אסור לשכוח החללים

יהיה זכרו ברוך

ושל שאר החיילים.

אני זוכרת היטב המלחמה הארורה

המון תודה אילה יקרה על המילים הטובות

אכן  זיכרונות לא קלים הם אלו...

נורית יקרה

איך הזמן רץ-כבר חמישים שנה עברו מאז....

ומוקי נותר בזכרונך -צעיר לנצח- וכך הוא ישאר תמיד.

אני זוכרת את שסיפרת לי עליו  -וכמה מוכשר היה-עלם חמודות

כל כך חבל האובדן שלו-משתתפת בכאבך אשה יקרה.

אגב -גם בעלי היה שם -שבעה חודשים נעדר ולא ידענו

מה עלה בגורלו.

כאשר חזר הבת הבכורה שהיתה בת שנה וחצי לא זיהתה אותו.

הוא מדחיק את הטראומה ואת המראות הנוראים שראה.

גמר חתימה טובה נורית יקרה

שפע בריאות וכל הטוב בעולם

ממני מכל הלב

מרים

אכן חמישים שנה, וכמו אתמול באה הבשורה

ומוקי, כל חבריו הם כבר בני שבעים והוא - הוא עדיין בן עשרים

יפה וצעיר.

שוב תודה מרים יקרה על המילים הטובות שלך

ותודה על השיתוף בסיפור האישי שלך.

אכן ימים לא קלים היו הימים ההם.

שולחת לך חיבוק

נורית

תודה גדי ידידי,

אכן זו הייתה דפיקה ארורה...

.

נוריתי יקירתי. נוריתי. 

משום-מה, נדמה לי ש- בני הוא מי שמבַשר לךְ אֶת בשורת 

מותו של מוקי. לפני שמבשרים להורייךְ. 

הדפיקה בדלת - החיילים שבאים לבַשר להורייך ולך, לכם,

אֶת הבשורה. 

ואַתְּ משחזרת אֶת הרגעים ההם כאילו עכשיו זֶה קורה. 

ואני יודעת: אין נחמה. 

ואין מילים מתאימות.

קבלי חיבוק חזק-חזק ממני ונשיקות לך, 

ואהבה רבה-רבה שהיא רק לךְ.

(אני יודעת: יעילותם מועטת.)

רבקה שלך

---

כן, את צודקת רבקתי - בני הוא שבישר לא את הבשרוה.

הוא נשא את הידיעה הזו כל השבת כדי שאני אוכל לישון עוד לילה אחד קצת בשקט...

ישבתי עם הורי באותו יום ראשון, ידעתי שעוד מעט יבואו המבשרים

ישבתי והמתנתי לדפיקה בדלת, לצלצול פעמון הכניסה

וכזה בא - זה הכה בי בהפתעה... קשה להסביר.

תודה רבקתי על החיבוק החזק חזק ועל האהבה

יעילותם רבה וטובה.

תודה.

וזו תמונה של מוקי שצולמה ביום כיפורים. כשנשמעה ההזעקה הוא היה בקומונה של התנועה בחולון, אחד החניכים צילם אותו ואמר: שתשאר מזכרת אם תיפול עלינו פצצה.

אמר ולא ידע...

כאב החרוט לעד

רעם הנקישות בדלת

האובדן

יהי זכרו חרוט עדי- עד

חיבוק

אכן כזה הוא הכאב.

אשתף אותך בתמונה שצולמה ביום כיפור כמה דקות אחרי האזאקה.

הוא ביקש מחניך בתנועה שהוא היה קומונר שם, צלם אותי לפני שהפצצות נופלות עלינו.

אחרי כמה שעות, עלה על מדים ויצא...