זמן נגמר

הַזְּמַן לֹא עוֹצֵר מִלֶּכֶת

תָּמִיד בַּסּוֹף נִגְמַר,

וְכָל יוֹם הוֹפֵךְ עָבַר,

וּכְשֶׁרָצִים בַּשְּׁבִילִים,

וּכְשֶׁאֶת הַחֹפֶשׁ מְחַפְּשִׂים

אָז בְּצִדֵּי דְּרָכִים  חָשִׁים

כִּי הַזְּמַן נִגְמַר.

תודה אלה לי קרידה על שיר מקסים על הליכה וריצה בשבילי החיים ולפעמים חשים שהזמן נגמר.

יום טוב ומבורך

שמוליק

זוהי אנלוגיה לחיים עצמם. הדרך בה בחרת, השוחות שבדרך, עד שהזמן נגמר אזל לו. חזק השיר הזה. 

וזו אכן אנלוגיה של חיים

תודה אהובה 

יום נפלא

אכזבה - את הולכת בלאט למקום שאמורה היית למצוא את החופש, את נגררת לשוחות, הכבישים סוערים ואת נוסעת מהר עד כי הזמן תם ולא הספקת להגיע ליעדך המבוקש. תודה רבה לך אלה היקרה, יום קסום.

תודה רבה 

מתקתק

אכזר

לא לוותר

אלה לי יקרה

************

הזמן דוהר

ואנו מנסים לתפוס אותו,

הולכים, רצים אחריו,

ללא הועיל.

בא, נוגע ובורח

כשודד דרכים.

קצר ועומקי שירך אהובה.

להמשך יום נעים

עליזה.

ערב טוב אהובה 

.

טרם הגעת למקום שאפשר לחוש בו חופש. 

בדרך אליו רגלייך, ידייך, גופך, פציעותייך, מנעו ממך להגיע: 

מעדת, נפלת, 

והזמן נגמר.

ורצתְּ לשבילֵי הכרךְ.

אה אלה לי. אלה לי יקרה, אהובה. 

חייךְ מעברךְ שאינם מרפים. 

שיר רגיש-רגיש. 

דיבר אליי מאוד ואהבתי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ ורק טוב!

אוהבת אותך הרבה מאוד, 

מחבקת אותך, 

<לב>

רבקה

---