סיפורים
זוהר מופיע שנית
והנה בשעה טובה ציון עמד להתחתן עם בחירת ליבו. והסבא יחיא קונקורדנציה שיהיה בריא, לא ידע את נפשו, ורצה מאוד שהנכד שלו ציון יקבל משהו מיוחד ולכן שאל את הבן שלו עזרי מה כדאי לו להביא מתנה ,גמרא או תנ"ך או קיצור שולחן ערוך
"ואללה.. מצידי הייתי מביא לו את זוהר ארגוב מהשמיים לאיזה שיר אחד או שניים" זרק עזרי
"יא... מיסכין... עורקבי הזה מרחום..." ספק יחיא בכפיו "כזוהר הרקיע, עשו לו עין הרע"
"ואיך מגיעים לרקיע?" שאל עזרי
"מן איפה לי לדעת? יש סולם ישן שמה מאחורי החנות של מגרפטה תיקח אותו ותבדוק את הגובה שלו כמו שנאמר "והנה סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמיימה"
ויחיא לבש פיג'מה הלך לישון ועזרי נתקף בהתקף של תמימות ובאמת עשה מאמץ וקם מהטמבלוויזיה ויצא מהבית והלך מאחורי החנות של מגרפטה ושמה בין הארגזים והבקבוקים והאבק והחתולים מצא סולם מאוד גבוה. הוא שם אותו על הקיר של החנות ופשוט טיפס.
טיפס וטיפס וטיפס והנה ראה שהוא ממשיך מעבר לגובה שלו...
"אבא צדק, שיהיה בריא" אמר לעצמו
אחרי חמש דקות הוא כבר הגיע מעבר לעננים ושם ראה דלת פלדלת ככה גדולה מאוד. הוא פתח אותה ונכנס. ושמה ראה אולם גדול ובו כל מיני כניסות מכניסות שונות. יענת'ו כמו שהוא נמצא בטרמינל של שדה תעופה בן גוריון רק שבמקום מטוסים הוא ראה מלאכים עפים, הוא שפשף את העיניים, אולי הוא עייף, אולי לא אכל מספיק, אבל זה היה אמיתי.
"יואו, אני מרחום!" צעק עזרי
ראה דלתות שכתוב עליהם "פוליטיקאים", "מהנדסים" "קבלנים" ועוד ועוד.
אבל לפחות הוא לא איבד השפיות, הוא בדק כמה דלתות עד שראה דלת שכתוב עליה "זמרים" ונכנס
פתאום דבר ראשון הוא ראה את שולמית אלוני יושבת ועטרה לראשה:
"מה את זמרת?" שאל
"כן.. אני שרה ביידיש" אמרה, כבר לא פוליטיקאית. מאסתי בזה
ממך לא תבוא הישועה והוא המשיך לחפש. אחרי זה ראה מישהי מוכרת
"אה.. זו סעידה השכנה שהייתה מזמרת בלילה כשבעלה היה מסתובב ברחובות ומחפש פרנסה" אמר
הוא שאל אותה איפה נמצא זוהר ארגוב
"יא עזרי יא בבא מרכבה, הנה ממש מולך, זו המחלקה שלו" צחקה
ובאמת ראה את זוהר ארגוב עם חליפה לבנה והוא יושב ומחזן גת וקורא בספר הדיוואן וכיפה על ראשו ואין לו שום פלאפון ושום סמרטוטופון שמשבש את דעתו. ובעצם לכל הזמרים שהיו בעולם האמת לא היו סמרטפונים וכולם החזיקו ספר או ניהלו שיחה האחד עם השני.
"תגיד זוהר, חזרת בתשובה?" שאל עזרי אחרי שבירך אותו
"בטחחח... אני הייתי ונשארתי תימני קטן משיכון המזרח, התלמיד של המורי, זה שמרת סעידה ג'מילי הייתה משלמת בשביל לשמוע אותו אומר את המפטיר. הרב אמנון יצחק החזיר את כל הזמרים התימנים כאן בתשובה" אמר
"תשמע יא עורקבי" אמר עזרי וישב לצידו "עכשיו שאתה פנוי, אתה יכול לעשות מערוף ולהופיע בחתונה של ציון דמתי ביהוד?"
"יא ווילי, מה אני נשתגעתי? המרכבה של אליהו הנביא היא הכלי תחבורה היחיד שאפשר לרדת בו למעלה והיא תפוסה כל הזמן. וואלה כול הזמן, ובשארית של הזמן מתקנים בה פנצ'רים"
"ציון אוהב אותך. אנחנו רוצים להביא לו מתנה גדולה"
"אני יודע, אני שומע אותו שר את השירים שלי, דווקא לתימני הזה יש קול נעים ישתבח שמו"
"קח הזמנה יא זוהר. ויש סולם בקצה האולם... הרי לא תרצה שהתקליטן קוקו יהיה המבדר הראשי בחתונה שלו"
"יא רב אל עלאמין, אם קוקו יהיה התקליטן, זה יהיה כמו לשמוע מסמר ששורט זכוכית"
"חד פעמי יא זוהר, אתה תחזור לכאן ברכוש גדול, כמו שנאמר "ויצאו ברכוש גדול"
"נהיית כמו אבא שלך יחיא קונקורדנציה... מה יעזור לי רכוש גדול כאן בעולם האמת..."
"רק שאלה לפני שאני הולך, איפה נמצא כאן מייקל ג'קסון? הייתי רוצה ממנו חתימה..."
"מייקל?" אמר זוהר "מייקל כבר הפך לפלסטיק, תמצא אותו בעולם הבא של הפלסטיק, עוד שני קילומטרים מכאן, ישר וימינה..."
החתונה של ציון הייתה בעיצומה, וכולם היו שם, כל הג'מעא, וכן, אפילו הסעה ארגנו בדקה התשעים, המיניבוס של סעדיה זנדני הסיע מכפר סבא אבל עצר פעמיים באמצע הדרך ליהוד: א. בגלל שיחיא פתחי הקונקורדנציה ביקש לעצור בתחנת הדלק ולקנות כרטיס ברכה ב. בגלל שהנכד של מגרפטה היה צריך לשירותים בסיבוב של הוד השרון.
ובדרך היה נדמה לעזרי שהוא רואה בשמיים לא מטוס אלא מרכבה שטסה לכיוון רחוב עטלף ביהוד.
לאחר החופה ולאחר שהחתן והכלה הגיעו לאולם הריקודים נראתה דמות בודדת על הבמה. לבושה חליפה לבנה והזרקורים מופנים אליה. אדם גבוה ורזה שהפנה אליו את המבטים של כולם
"יא בחיי" קרא יחיא ושיפשף את העיניים "זה עוקרבי המרחום. בחייאת זו תחיית המתים, חזון העצמות היבשות, מי הקים אותו לתחייה?"
"קהל נכבד!" פנה הזמר אל הקהל "באופן חד פעמי..."
