בתולין

קשה קשה זה השיר המתקרא בתולין ובכל זאת, אחרי קריאה של כמה פעמים..

1 - צידו השני של המשי , מה שאמור לבתק.. חשמלי תרתי משמע, מענג ומכאיב.

2 - את בכיסא, מחכה לאקט. אין דלת, וגם אחרי נותרת את לבדך על הכיסא. כמו אולי לא הייתה משמעות לאקט.. לפני ואחרי נותרת את. 

3 - אחרי הביתוק, צידו השני של העור באיבר הופך להיות חשמלי כמו כאב.. 

ברור שלא כל כך הבנתי את השיר, אבל ניסיתי לקחת את עצמי אל הסיטואציה, רבקה יקרה  

.

יקי יקירי, אהוב מאוד, 

עבורי, מבחינתי, אין מחמאה גדולה מזאת. 

אלף תודות לךָ!

<לב>

רבקה

---

<לב> איילה יקרה לי מאוד-מאוד, <לב> תודה רבה-רבה לךְ! <לב>

<לב> אלה לי אהובה, יקרה, <לב> וואי. <חיוך> תודה רבה! <לב>

טובים השלושה מן האחד וביחד עם נשזרים לכדי נרטיב אלד. עדות עצמית נוגעת. 

הבדידות הזו זועקת עד לב השמים

אין דלת

אבל אין לאן ללכת.

מהו המטען החשמלי 

שם מהצד השני...

אולי כדאי להוציא את התקע?

אולי כדאי לנטרל את המטען הזה?

אינני יודעת רבקתי

<לב> יש בתולין - 2 והיום אעלה אֶת בתולין - 3 (זה האחרון) <לב> <חיוך>  סבלנוּת, נוריתי יקירתי. <חיוך> <חיוך> <חיבוק> <לב>

אפשר לקחת את שלושתם 

כל אחד למקום האישי שלו 

ואני דווקא בוחרת בקטע החושני 

בשני צידי החשמל 

והקרום שהוא האני 

אוהבת אותך

<לב> אורנה האהובה, <לב> משוררת נפלאה, <לב> תודה רבה-גדולה לךְ! <לב> חיבוק. <לב>

מרגיש בדידות נוראית 

את והכסא 

והחשמלי הזה

כמו שולח אותך למוות על הכסא,

את לא מדברת מילה על שום גבר שנמצא במקום,

רק על עצמך לספר ידעת

וזה לא מרגיש יחד בשום צורה

מזכיר נשכחות

כל הכיסופים לאהבה הראשונה ולמין הראשון 

בסוף הזכרון כה בודד 

עצוב 

אוהבת אותך