בעקבות אמיר גלבוע / 1/ משמעוּת / לגדי רוטשטין, בתודה. / -

מומנט הזמן מצוי בשירך.

אתה עצמך ילד כשנולד בנך, וכלל אינו חושב על הבאות. על אותה דלת שתעקר ממקומה ולא בדיוק צחוק יישאר בך לאחר מכן ביחסים אלה. 

<לב> גליתי יקירתי, <לב> תודה רבה-גדולה-ענקית <לב> על קריאה + תגובה!! <לב>

כאשר את כותבת בעקבות אמיר גלבוע 

את פשוט עולה שלב בכתיבתך בכל אופן 

בנפשי 

לקרא ולהתענג מהחכמה והכאב הטמונים במילותייך 

אני ממש אוהבת כתיבתך ואותך

<לב> אורנה אהובה, <לב> אלה מילוֹתיו של אמיר גלבע בשיריו. <לב> אני רק אימצתי אותן תוך שינוי קל ותוספת קלה. <לב>

שום דבר לא נותר על מקומו.

גם האילן בסופו של דבר הולך לדרכו

ושוב

עצוב

אבל הילד ישאר בעיניים 

<לב> רחל אהובה, <לב> אולי ... <לב>

<לב> צביקה יקר, <לב> לֹא, לֹא מתכתבים בטעם של גדי: זֶה אמיר גלבע. <לב> לגדי הקדשתי אֶת הפרק הזה בגלל שירו מלפני-כן. <לב> 

לָתֵת לַזְּמַן לָלֶכֶת

כִּי פִּתְאוֹם קָם אָדָם

וּבְבֹקֶר הוּא רָאָה אִילָן

וּלְעֵת עֶרֶב הָאִילָן אֵינֶנּוּ.

תְּנוּ לַזְּמַן לָלֶכֶת..

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה בהשראת שירתו של אמיר גלבוע . איך אפשר לא להתייחס לשיר בבוקר בבוקר:

"פתאום קם אדם ומרגיש כי  הוא עם ..

כמה אקטואלי השיר הזה היום.

סופ"ש נעים

שמוליק

<לב> שמואל יקר, <לב> לתת לזמן מָקוֹם. בסדר? <לב> וזֶה שונה מאוד-מאוד מלתת לזמן ללכת. <לב>

.

שמואל יקר, 

אני מקווה מאוד שלא נעלבתָּ מן ההערה הַמִלּוֹנִית שלי. 

למרוֹת הטעוּת הזאת בין "ללכת" ל-"לתת מָקוֹם" (מָקוֹם

לַבֵּן שנולד ומָקוֹם לאלה שהָלְכוּ ואינם עוד), 

הבנתָּ אֶת רוח הטקסט. 

על כךְ, תודה רבה-רבה-רבה לךָ!

המשך שבת נעימה, שבוע טוב וחג פסח שמח לךָ וליקיריךָ.

<לב>

רבקה

---

שירו של בוקר 

<לב> אלה לי יקרה, יקרה, <לב> תודה רבה-רבה-רבה! <לב>

לָתֵת לַזְּמַן מָקוֹם כִּי שֶׁלּוֹ הוּא אַף כִּי מִקּוּמוֹ עָלוּם מֵעֵינֵינוּ וְהוּא רַב-מַשְׁמָעֻיּוֹת...

אין לי מה להוסיף על ההסבר המדויק הזה רבקה יקרה  

<לב> יקי יקר ואהוב, <לב> תודה רבה-גדולה-ענקית לךָ! <לב>

<לב> פילור יקרה, <לב> זֶה אמיר גלבע,<לב> והוא אכן מפעים ומיוחד. <לב> אני רק אימצתי אותו והוספתי מעט משלי: אֶת ההבנה שלי. <לב>

מהו הזמן? רק אם נדע מהו הזמן נוכל לתת לו מקום.

רק אז נדע את עונות השנה ונבין את האילן המוריק באביב

וננסה להבין את קיומו או

את אי את אי קיומו.

כשנולד בנו הוא היה חווה  מטמורפוזה והיה לילד

וצחוקו המתגלגל שינה סדרי בראשית.

אהבתי מאד את שתי השורות הקסומות האלה.

תודה רבקתי, תודה שאת לוקחת אותי למחוזות אלו,

מרחיקה אותי לרגע מהמציאות הקודרת.

אבל המציאות של האהבה שלנו היא בת קיימה

הזמן לא שולט בה, היא מעבר לזמן היא שלנו והיא הכי אמתית שיש.

וכמובן גם החיבוק שלך שמגיע אלי והוא עוטף אותי.

כמו שהחיבוק שלי עוטף אותך.

אוהבת אותך

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה וגדולה מאוד על שאַתְּ באה אִתִּי למחוזוֹת האלה! <לב> עכשיו שתֵּינו מתחבקוֹת, <לב> ואין טוב מזה עבורי.<לב> שבת שלום לךְ, יקירתי. אוהבת אותךְ תמיד. תמיד. <לב>